ניסיון העקידה – משבר תודעתי

פרקים ספורים לאחר ה'פלא' וה'צחוק' שליוו את הימים שלקראת היריון שרה, מתנסה אברהם בניסיון העקידה. הקב"ה מצווה את אברהם לעקוד את בנו יחידו, "הבן אשר נולד לתשעים שנה" (מתוך הפיוט "עוקד והנעקד") משוש חייו ותקוות חלומותיו.

כהקדמה לבירור סוגיית העקידה, נראה שהקושי המובנה שקיים ביסוד ניסיון זה, איננו הקושי הרגשי בלבד של אברהם, אלא בעיקר תודעתי- תפיסתי. אברהם אבינו זכה להבטחות חוזרות ונשנות על עתיד זרעו שיהיה "כחול הים" וכי "ביצחק יקרא לך זרע". כעת, בניגוד להבטחות האלוקיות הרבות, מצווה ה' את אברהם לגנוז את אותן הבטחות ותקוות, להחריב במו ידיו את הבניין הענק שלו ושל האומה הישראלית העתידית.

תחום נוסף שעלול היה לעכב את אברהם אבינו מלעמוד בניסיון זה, טמון במישור עמוק יותר, בעצם התפיסה האמונית של אברהם. החידוש הגדול של אברהם אבינו ביחס לבני דורו, דור האלילות, היה אמונת הייחוד הדוגלת באהבת החיים. דווקא בשעה שאברהם נאחז בכל כוחו באיסור לפנות לאלילים אחרים ובהקרבת הילדים למולך (מנהג נפוץ בדורו של אברהם), מצטווה אברהם על ידי ה' לעשות את אותה פעולה 'אסורה' בבנו. ציווי זה עלול למוטט את כל הבניין האמוני שהצליח אברהם לרקום במהלך חייו.

אברהם – מלחמה בהגדרות

נראה שכדי להבין את גדולתו של אברהם יש להבין את עומק תפיסתו לעומת בני דורו. המחלוקת העקרונית של אברהם מול בני דורו היא על עצם עולם ה'הגדרות'. לא די לומר שישנו אל אחד לעולם והוא יצר אותו, קביעה זו עדיין מגדירה את האופן בו הקב"ה משפיע עלינו. תפיסה זו מניחה שה' יצר את העולם אך העולם שלנו מתנהל בצורה 'מתה' ומנותקת ממנו. הוא שולט על העולם, אך חיינו אינם נובעים ומתחדשים ממנו. כשאברהם טוען שיש "אדון לבירה", הוא טוען שלכל חיינו יש מקור אין סופי של התחדשות מאותו "אדון". בורא העולם פועם בתוכנו בכל רגע ומזרים בנו רגשות, מחשבות ורצונות חדשים. הקשר בין האדם לבוראו מתרחש בכל רגע.

ניסיון העקידה מעמיד את אברהם אבינו מול התפיסות המוכרות לו. המוסר שהכיר אברהם עד אותה עת קובע באופן נחרץ שהקרבת ילדים היא דבר אסור. האמונה אותה הדריך ה' את אברהם עד אותו יום היא שערך החיים הוא דבר עליון. אם לא די בזאת, הבטיח לו ה' שאותו בן עתיד להמשיך את האומה הישראלית. כעת, במראה הנבואי, פונה ה' לאברהם ופותח אותו בפני ציווי חדש הנוגד את כל תפיסתו והכרתו. אברהם שומע ציווי שנוגד את כל העולם שהכיר עד כה, וכאן הוא נבחן ומתנסה – האם הוא "התמכר" לתפיסות הידועות לו, או שהוא פתוח לשמוע את הקול האלוקי שנחשף בפניו?

ניסיון העקידה – פתיחות למוסר האלוהי

ניסיון העקידה מיוחד בכך שהוא הניסיון היחיד שסותר את כל תפיסתו האמונית המוכרת של אברהם. אברהם אבינו עומד בניסיון זה, הוא פותח את נשמתו למוסר עליון וגבוה יותר, ועל כך בא התואר המכובד: "ירא אלוהים". יראת אלוהים מתבטאת כאן ביכולתו של אברהם לראות בשכלו ובהכרתו את קצה גבול היכולת האנושית, אך מכאן ולהבא להיפתח לאמירה האלוהית, האמירה האין סופית שמחיה את העולם.

עמידתו של אברהם אבינו בניסיון העקידה מעמידה אותנו, בניו, מול שאלות הרות גורל – מה יחסנו לציווי האלוהי? האם אנו פתוחים לקבל מצוות, הלכות ואיסורים שאינם נתפסים ומתיישבים על דעתנו? האם אנו מסוגלים לעקוד את הרצון הפרטי מול הגודל האלוהי? תשובה כנה לשאלות אלו מסוגלת לרומם אותנו לקומת חייו של אברהם אבינו, החדשן והמהפכן הגדול בעולם, אך עם ענווה וביטול לאמת האלוהית.