פרשתנו, פרשת בהעלותך, פותחת את שעריה בתיאור מצוות הטבת והדלקת הנרות. פרשה זו קשורה בקשר של חיים לפרשה הקודמת – פרשת נשא. בפרשת נשא בה תואר יום הקמת המשכן, מציינת הגמרא במסכת גיטין (ס.) שנאמרו שמונה פרשיות באותו יום. אחת הפרשיות שנאמרה באותו יום היא פרשת הנרות הפותחת את פרשתנו. הבחירה לסמוך דווקא את פרשת הנרות על פני שבע פרשות אחרות לפרשתנו, עוררה את רש"י (בשם חז"ל) לשאול: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?". כלומר, מדוע דווקא פרשת המנורה זכתה להיסמך לפרשת הקמת המשכן וחנוכתו שנמצאת בפרשת נשא?

ממשיך רש"י ועונה:

"לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".

ביום הקמת המשכן זכו נשיאי כל השבטים, מלבד שבט לוי, להביא קורבן נדבה לבית המקדש. קורבנות נדבה אלה תוארו באריכות בפרשה הקודמת. בראות אהרון הכהן את עצמו ושבטו נפקדים מאותה מצווה מרוממת – "חלשה דעתו". ההבנה הפשוטה של הביטוי "חלשה דעתו" היא, שאהרון חפץ היה לזכות במצווה נוספת, לזכות את עצמו ואת שבטו במצווה אדירה המצויה בתוככי המקדש. העובדה שאהרון ושבטו אינם זוכים למצווה זו גורמת לאהרן ל"חלישות דעת" ואכזבה.

אמנם, ניתן להבין את הדברים באופן עמוק יותר. הביטוי "חלשה דעתו" מופיע פעמים רבות בדברי חז"ל (למשל ברכות כ"ח., תענית כ"א:, סנהדרין י"ט. ועוד). מה משמעות ביטוי זה? ה"דעת" מבטאת תפיסה, מחשבה, הבנת חיים. אין זו הבנה שכלית-אינטלקטואלית חיצונית בלבד, אלא השכלה שמחוברת לעולם הפנימי של המבין. מעין המילים "והאדם ידע את חוה אשתו" – במובן של חיבור עמוק. כאשר לאדם יש "דעת" פירוש הדבר שיש לו השגה ותפיסה באופן כללי או בנושא מסוים. "חולשת דעת" מבטאת שבירה של אותה אמונה, גילוי של הסדקים הקיימים באותה אמונה.

אהרון הכהן סבור שהחיבור שלו ושל שבטו לקב"ה הינו בל ניתן לניתוק, לשיטתו, העולם הפנימי ומערכת ההרגשות והמחשבות של שבט לוי הולכים בד בבד עם רצון ה'. בשל כך, ראוי שעם ישראל יבין שמגמת החיים הישראלית מופיעה באהרון הכהן ובשבט לוי האמונים על לימוד התורה וההנהגה הרוחנית, כמאמר הציווי: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". הנגזרת הטבעית העולה מכאן היא שאהרון הכהן מוכרח להביא לפחות קורבן נדבה אחד לתרומת המשכן. לפי גישה זו, ראוי ששבט לוי בהנהגתו של אהרון יובילו את קורבנות הנשיאים.

בשעה שאהרון נפקד מאותם קורבנות – "חלשה דעתו", התפיסה של אהרון את עצמו ואת מעמדו של שבט לוי נחלשו והתערערו. אהרון סבור היה שמא האופן בו הוא מנהיג את שבט לוי איננו שלם, שמא נמצא פסול בצורת ההנהגה בה הוא מנהיג את אחיו. חולשת דעת מהווה ביטוי בחז"ל למציאות בה יש סתירה בין התפיסה של האדם את עצמו ובין המציאות המעשית.

בניגוד למסקנתו של אהרון, משיב לו ה' שדרכו סוגה בשושנים, הנהגתו עולה לעילא ולעילא עד כנפי השכינה ובשל כך "שלך גדולה משלהם". אמנם זכות גדולה היא להקריב את קורבנות הנשיאים, אך קורבן זה הינו חד פעמי, אין בקורבן זה קביעות. הגדולה של שבט לוי, דווקא בשל היותו אחראי על ההנהגה הרוחנית, מצויה בהתמדה וביומיומיות בעבודת המנורה, התמדה המסוגלת להאיר את עיניהם של כל עם ישראל – "שאתה מדליק ומטיב את הנרות".

=======

בימים אלה יצא ספרי על חומש ויקרא, הספר השלישי בסדר הספרים "רוחי אשר עליך". קדמו לו החיבורים על חומש בראשית ושמות