הנביא עמוס זועק: "אריה שאג מי לא ירא", "אם יתקע שור בעיר ועם לא יחרדו". תפקידו של חודש אלול הוא בראש ובראשונה לעורר, לזעזע ולהזכירנו: עורו והתעוררו, קרב יום המשפט שבו כל באי עולם יעברו לפניו כבני מרון. לפיכך חובה מוטלת עלינו לפשפש במעשינו ולשוב בתשובה שלמה לפני אדון הסליחות. זאת, הן ברמה המשפחתית או האישית, והן ברמה המקצועית, הארגונית והמוסדית שבמסגרתה אנו עובדים ומוצאים את פרנסתנו.

בפתח הדברים אציין, שאין אני כותב את הדברים כלפי גוף או אדם זה או אחר באופן ספציפי. הדברים נכתבים בשביל שנצליח סוף סוף להתנער מהנגע המוסרי שרבים מאתנו שותפים לו, ושעליו אנו חוששים לדבר. מדובר בנגע שעלינו לזעוק עליו עד לב השמיים ולהתפלל עליו: זוהי מחלה שגם אנשי חינוך גדולים, העוסקים יום יום בתורה לוקים בה, לפעמים בלי לשים לב שמדובר בפגיעה קשה – עד כדי פשיטת רגל – של אנשים וגופים אחרים.

אין זאת בעיה רק של הציונות הדתית, כמובן, אבל הציונות הדתית בהחלט "מובילה" בתחום, למרבה הצער, ובידינו לשנות את הדבר! ולמה אנו לא מדברים על נושא זה? כי זה נוח לנו.

אז מה זה “שוטף פלוס”? בגמר כל עבודה, יש להנפיק חשבון עסקה או חשבונית. לדוגמה: אם עבדתם ב-15 ביוני, והתשלום שהכתיב לכם המזמין הינו שוטף פלוס 90, התשלום יתבצע 90 יום לאחר תחילת החודש הבא (1 ביולי), כך שאת התשלום על עבודתכם תקבלו ב-28 בספטמבר (כלומר 90 יום בדיוק לאחר ה-1 ביולי). אם התשלום הוא שוטף פלוס 120 – תקבלו את התשלום רק ב-28 לאוקטובר, כשכבר תשכחו על איזו עבודה בדיוק מדובר.

עכשיו דמיינו שאתם הולכים למכולת, ואחרי שתבצעו קנייה תגידו למוכר שהוא יקבל את הכסף עוד שלושה וחצי חודשים. האם מישהו יסכים למכור לכם משהו? אבל למרבה הצער, זה בדיוק מה שקורה לספקים ולנותני שירות רבים שמגיעים למוסדות ולגופים שהזמינו אותם לעבודה זו או אחרת.

לספק, יש לציין, יש הוצאות רבות בדרך אליך: זמן עבודה, דלק, מע"מ, מס הכנסה, משכורות לעובדים ועוד… אבל זה לא מרגש אף אחד מאתנו, שאת הכסף על העבודה עצמה – כמו גם ההוצאות שבדרך – הוא יקבל רק בעוד כמה חודשים. למה? ככה. כי ככה התרגלנו! אבל זה לא צריך להיות ככה. בידינו לשנות את הדבר!

אז למה זה קורה? להלן מספר תשובות שאנחנו במדרשת עפרה מקבלים בשיחות הגביה מול הלקוחות, ואולי אצליח להדגים לכם במעט את אשר חווים ספקים ונותני שירות רבים:

"יש לנו בעיות תזרים ולא יודעים מתי נוכל לשלם", "המוסד העביר לנו את החשבון באיחור, והנהלת חשבונות סופרת שטוף + 60 מיום קבלת החשבונית", "החשבונית על שולחני טרם טופלה", "סליחה, שכחתי להעביר לתשלום", "הרכזת החברתית חרגה מהתקציב ואין לנו מהיכן לשלם", "אנחנו משלמים בכלל שוטף 90", "לא שילמתי משכרות החודש, אז איך אשלם לכם?". נשמע מוזר? אלו הן רק חלק קטן מהתשובות שאותן אנחנו שומעים.

אם קשה ללקוח לשלם – למה הוא לוקח הלוואה מאתנו? מדוע הוא לא הולך לבנק לבקש הלוואה, ומשלם לכל הספקים? כי זה הכי קל, וגם כי לא מדברים על זה, אז הכי נוח. והספק ימשיך לעבוד עד שיקרוס, כי גם לו יש משפחה בבית, שהוא בסופו של דבר צריך לפרנס. אז מה עושים? מדברים על הבעיה ומתמודדים איתה. אנחנו במדרשת עופרה יוזמים אמנה חברתית אשר תחייב את החותמים לשלם בזמן.

להלן נוסח ההצהרה: אנו החתומים מטה, לוקחים על עצמנו לעמוד בתנאי תשלום של עד שוטף + 30. בכל מקרה לא נחרוג ובאם נצליח החוב ישולם עוד לפני. אנו רואים חשיבות רבה לתיקון המעוות וקוראים לכולם לחתום. בהזדמנות זאת נבקש מחילה ממי שנפגע מאיתנו בעבר בעיניי התשלומים.

המעוניינים לחתום ישלחו מייל לכתובת: amichai.mid@gmail.com נא ציינו איזה גוף אתם מייצגים ומה תפקידכם.

ואתם הקוראים: פרגנו לחותמים. הזמינו מאותם ספקים ציוד/פעילות, שלחו לרשת החינוכית את הילדים היקרים שלכם, שלחו לתנועת הנוער שמסוגלת לחתום על מסמך חינוכי חברתי שכזה.

הציונות הדתית עושה תשובה! מהיום לא חורגים משוטף + 30.

===========================

הכותב הינו מנכ"ל מדרשת עפרה.

עמיחי רובין, יוזם העצומה