בגדי אהרון מודגשים מאוד בפרשה שלנו. בשמונה בגדים נתעטר הכהן הגדול: "כחתן יכהן פאר", כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן"… (רמב"ן).

אבני האפוד ואבני החושן היו בבגדי הכהן הגדול, כולן אבני זכרון. אך המטרה הייתה שונה: אבני האפוד: "ושמת את שתי האבנים על כתפות האפוד אבני זכרון לבני ישראל ונשא אהרון את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון". אבני החושן: "ונשא אהרון את שמות …על לבו לזכרון לפני ה' תמיד".

"ועשו את האפוד…ופתחת עליהם שמות בני ישראל"- אבני האפוד, שמות בני ישראל היו מונחים על כתפי הכהן מלמעלה. ואבני החושן היו שמות בני ישראל על לבו של אהרון, לזכרון לפני ה'.

יש מחלוקת בגמרא (נדרים לה,ב) אם הכהנים הם "שלוחי דידן (שליחים שלנו) או "שלוחי דרחמנא" (שליחים של הקב"ה). הכהן משמש לכאורה בשני התפקידים. מצד אחד, הוא שליח של עם ישראל כשהוא פונה לה', בהקרבת קורבנות בני ישראל ועוד. ומצד שני, תפקידו להעלות אור בליבם של כל בית ישראל, כשליח של ה'.

אבני האפוד היו על כתפי אהרון במקום שרואים אותן מלמעלה, כביכול, להעלות זיכרון של בני ישראל לפני הקב"ה במרומים, ולעורר עליהם רחמי שמים. ואבני החושן היו על לב אהרון, במקום הנראה לפנים, זיכרון לבני ישראל שיעלו על לבם לשוב בתשובה אל ה'. אך אפשר לראות זאת ביתר עומק! כשהכהן הגדול הנכנס "לפני ולפנים" בקודש הקודשים, היינו חושבים שאז הוא מחובר לשכינה, ולכן הוא מתרחק מעם ישראל. מלמדת אותנו התורה הקדושה דרך דמותו של אהרון. בדיוק הפוך! מי יכול לשאת על כתפיו את שמות בני ישראל לזיכרון? מי זה שמשמש בקודש פנימה? מי יכול "לייצג" את בני ישראל לפני ה'? זה אהרון שחי את בני ישראל בכל אישיותו: "אהרון אוהב שלום ורודף שלום" אהרון היה מחובר לכל בית ישראל! מי ששייך לכולם, עד האחרון (אין דבר כזה…) שבבני ישראל, הוא זוכה לאבני החושן על לבו (מכיוון שחש בתוך לבו את כל ישראל), וזה מה שמאפשר לו להיכנס לפני ולפנים, לקודש הקודשים.

מה שיש בלבו של אהרון, כלל ישראל, הוא "מראה" להקב"ה, כביכול, והאבנים מונחות מלמעלה. מי ששייך לכל המציאות, לכל בית ישראל, רק הוא יכול להיכנס לקודש פנימה.

שם בעבודת הקטורת, נמצאת החלבנה שריחה רע- שהיא כנגד הרשעים שבישראל. האדם של כולם, מבין שבפנימיות כולם נמצאים. ר' צדוק הכהן מלובלין, כתב: "והנה עמלק הוא המתנגד לקדושת אהרון, כי ענן אהרון הוא פריסת סוכת שלום על כל ישראל, ועמלק היה גונב נפשות שפלטן הענן".(קצת שבת זכור….) עמלק, כותב ר' צדוק, היה ההפוך המוחלט של אהרון. עמלק זינב בנחלשים שנפלטו מהענן. הוא רצה לומר, שאין קדושה בכל ישראל!!! יש מי שנפלט, אין קדושה בכולם, חלילה, ואהרון מלמד אחרת: "ועמך כולם(!) צדיקים!!".

הרב יורם אברג'יל זצ"ל (אמרי נעם) הביא את האר"י ז"ל על הפסוק: "ויתעבר ה' בי למענכם": "והנה בכל דור ודור בא משה בסוד העיבור לפי שהקב"ה לא היה רוצה לקבל הערב רב, ובזה לא היה הגלות לעולם, והוא קבלם בחשבו כי טוב להכניסם בקדושה…ולהיות שכוונת משה היה לטובה לא מנע ממנו ה' יתברך הטוב." די "מבהיל", שמשה " לא וויתר" להקב"ה! על הערב רב "בחשבו שטוב להכניסם בקדושה".