[דברי הספד בישיבה – רשם: הרב מרדכי ציון]

עלה למרומים זקן הפוסקים באמריקה, הגאון רבי אפרים פישל הרשקוביץ זצ"ל. אמנם לא כולם מכירים אותו, כי הוא לא חיפש פירסם מפני ענוותנותו, אך מי שעוסק בפסק הלכה, מכיר אותו היטב. הרי תפקידו של פוסק ודיין הוא להדריך את עם ישראל בכל המצבים הכי מסובכים.

הג"ר הרשקוביץ נולד בעיר מונקאטש בשנת תרפ"ג למשפחת חסידי ספינקא. הוא היה מלווה את אביו וסבו לביקורים אצל האדמו"ר 'חקל יצחק' מספינקא ביום טוב. בצעירותו הוא למד בתלמוד תורה במונקאטש, אבל כשהגיע לגיל ליציאה לישיבה, אביו לא רצה שילמד בישיבות האשכנזיות הגדולות שמא יאבד את התלהבותו החסידית. על כן הוא נשאר במונקאטש ולמד עם עוד בחורים בספיקנא-קלויז בלי רב ובלי ראש ישיבה. כששאלה התעוררה אצלו, הוא היה שואל את דודו, הגאון רבי דוד שליסעל, ראב"ד של הבית דין של האדמו"ר 'מנחת אלעזר' ממונקאטש (עיין שו"ת מנחת אלעזר ד, סד, שזקנו של רבי דוד היה רבי עקיבא איגר).

שיטה מיוחד בפסיקה ובדיינות

היו לו תפקידים שונים במשך חייו כדיין וכפוסק, ולכן היו לו כינויים רבים. לאחר השואה, הוא כיהן כרב בעיר האליין שבאוסטריה, ולכן כינו אותו 'האליינער רב'. אחר כך הוא עבר לניו יורק ושם מונה על ידי האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם בעל שו"ת דברי יציב, לשמש כחבר בד"ץ וכרב בחסידותו, ולכן גם כינו אותו 'קלויזנבורגער דיין', וגם הקבורה תהיה בחלקת חסידי קלויזנבורג בנתניה. ואפשר לראות את חשיבותו בהסכמותיו למאות ספרים הלכתיים ותורניים, ובזכות זאת נחשב גם ל'רב המסכים'.

גדולי ישראל העריכו אותו באופן מופלא. למשל, בשו"ת משנה הלכות (ד, ב), בתשובה בעניין גוזל תפילין ומניחם אם יצא ידי חובתו, הג"ר מנשה קליין, האונגווארער רב, כותב לו בזה הלשון: "כבוד ידיד נפשי נחמד ונעים דזיו ליה כבר בתיה תל תלפיות עיניו כיונים על אפיקי ים התלמוד שמו מפארים מרי דחיטי וכו` הרב הגאון מוה"ר אפרים פישל הערשקאוויטש שליט"א אבד"ק האליין וכעת דומ"צ בקהל קלויזענבורג בארה"ב".

כפוסק וכדיין, הייתה לו שיטה מיוחדת.

פסיקה בלי המשנה ברורה

כידוע היום כולם לומדים את המשנה ברורה, אבל לא תמיד היה כן. סיפר הג"ר צבי שכטר, בישיבה אוניברסיטה: "כשהתחלתי ללמוד בישיבה, לא היה נפוץ ללמוד שולחן ערוך. היום הרבה לומדים את המשנה ברורה אבל מאז היה בקושי סט אחד בכל הישיבה, אבל היום יש סטים רבים בכל בית מדרש. לא היה לי משנה ברורה עד אחרי שש שנים שהתחתנתי. אשתי קנתה לי כמתנה ליום הולדת, כי היה סט משנה ברורה לאביה, אבל לאבי לא היה סט של משנה ברורה, אלא כשהיתה שאלה הוא עיין בשו"ע ונושאי כליו".

אבל פוסקים רבים הכריעו שהמשנה ברורה הוא הפוסק אחרון, כולל הגאון מטשעבין (שר התורה עמ' 298), החזו"א (מעשה איש ח"א עמ' כג. קובץ אגרות ח"ב סי' מא) והגרי"ש אלישיב (הסוד עמ' קכד-קכה). אבל הג"ר הרשקוביץ נהג כפוסקים חסידיים רבים ופסק לפי שולחן ערוך הרב של האדמו"ר הזקן של ליובאוויטש בעל התניא, ובנוסף לכך הוא הסתמך רבות על הנפסק ב'שולחן הטהור' – קאמרנא.

מתוך פסקיו

והנה כמה מפסקיו: הוא מורה כי יש למעט בלבישת התפילין מפאת קדושתן, ולכן יש להורידן במהירות האפשרית לאחר התפילה, ועדיף להורידן מיד אחר תפילת שמונה עשרה. והוא פסק שאין לחייב נשים להתפלל את נוסח התפילה אפילו לכתחילה, מכיוון שכך היה נהוג בדורות הקודמים (עיין תשובתנו בעניין בשו"ת שאילת שלמה א, מו. מ"ב קו סק"ד. פסקי תשובות שם. וכתב הבן של החפץ חיים, שאימא שלו אף פעם לא הייתה מתפללת. למה? סיפר לו החפץ חיים, כי "העוסק במצוה פטור מן המצוה". סוכה כו א, ואימא שלו הייתה עסוקה מאוד בכל מצוות הבית, ולכן לא היה לה זמן בשבילה להתפלל. שיחות חפץ חיים עמ' יג).

כאמור, הוא היה דיין מובהק, והוא היה דן בעניינים הכי חמורים. בפיגוע במגדלי התאומים, חסיד בעלזא נהרג. הוא ובית דינו חקרו את הפרטים והתירו את אלמנתו מעגונתה.

אחת מהפרשיות הכי חמורות אצל חסידי חב"ד היתה מה שנקראת "דידן נצח" או פרשת הספרים. נכדו של הרבי הריי"ץ לקח ספרים מספריית חב"ד בניו יורק ומכרם, בטענה שהוא כנכדו היחיד הוא הוא יורש של הספרים. הרבי מלובביץ' האחרון טען שהספרים הם שייכים לחסידות בכלל. אחרי משפט ארוך, אכן טענת הרבי הייתה צודקת. הביטוי "דידן נצח" פירושו "אנחנו ניצחנו", כי הפרשה גם הראתה שהרבי הוא הוא הרבי. באמצע הפרשה, הרבי מלובביץ' רצה להתייעץ עם פוסק מובהק מחוץ לחב"ד, שלא נוגע בדבר, ופנה לרב הרשקוביץ דרך שליח. הוא השיב שהוא לא יכול לפסוק בלי לשמוע שני הצדדים אבל לא נראה לו שהנהגת הנכד צודקת לפי ההלכה.

כתפיים רחבות בפסיקה

וכידוע, הג"ר משה פיינשטיין כתב באריכות לא לתקן עירוב במנהטן ובברוקלין ועוד ערים גדולות באמריקה (שו"ת אגרות משה או"ח א קלט-קמ, קעג. או"ח ה צו). בעולם ההלכה, בדרך כלל אומרים שהג"ר מנשה קליין לא הסכים עימו והקים עירוב בברוקלין, אבל עימו היה הג"ר הרשקוביץ, שסידר העירוב בשכונת וויליאמסבורג, איפה הוא התגורר, בוצע בהכוונתו מול התנגדות של אנשי חסידות סטמאר לדבר, בעקבות פסיקתו שהעיר אינה נחשבת לרשות הרבים מהתורה. בעקבות כך סבל רדיפות מהמתנגדים לעירוב, אבל התקיים בו "לא תגורו מפני איש".

משום גדלותו בתורה, היו לו כתפיים רחבות והסמכות לפסוק בעניינים הכי חמורים.

בסיום דף היומי האחד עשרה בשנת תש"ה בניו יורק, כיבדו אותו כזקן הפוסקים להתחיל את מסכת ברכות. במשנה הראשונה בש"ס, בני רבן גמליאל שואלים את אביהם איך לנהוג בהלכה, ואנחנו למדים כמה חשובה שאלת רב בעניין של ספק וכמה חשובה מורה הלכה להדריך אותנו.

זכינו למורה הוראה מובהק שהאיר לנו את הדרך בענווה, במסירות, בחכמת התורה וביראת שמים.

תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים הגאונים.