הנחיה חדשה: שוכחי ילדים ברכב, לא יועמדו לדין

מדיניות חדשה של פרקליט המדינה, שי ניצן, קובעת את מידת הענישה וההעמדה לדין של הוריםי שגרמו ברשלנות למות ילדיהם או לפגיעה קשה בהם.

ההנחייה החדשה "מדיניות העמדה לדין וענישה במקרי גרימת מוות ופגיעה קשה של בני משפחתם או בגין פגיעה קשה ברשלנות בבני משפחתם", עוסקת בשלושה סוגים מרכזיים של גרימת מוות ברשלנות ע"י הורים: תאונת דרכים (הנטייה להעמיד לדין), שכחת ילד ברכב (הנטייה שלא להעמיד לדין) וטביעה (תלוי במידת רשלנות ההורה), אך היא חלה, בהתאמה ובשינויים המתחייבים, גם על קרובי משפחה אחרים שרשלנותם הביאה למוות או לפגיעה חמורה בקרובי משפחתם.

הרציונל מאחורי ההנחיה החדשה, היא הטרגדיה שכבר חוותה המשפחה, תחושת האובדן, ייסורי מצפון ולעיתים אף בושה ילוו את ההורה בשארית חייו. במקרים רבים, מות הילד מביא לשבר אישי, משפחתי, תעסוקתי ונפשי. מה שמייתר את הצורך בהעמדה לדין, שנועדה להרתיע.

שלוש רמות של טרגדיה

ההנחיה מתייחסת לשלושה סוגי מקרים שונים של גרימת מוות ברשלנות, שמהם ניתן להקיש גם למקרים דומים אחרים:

1. גרימת מוות ברשלנות ע"י הורה בתאונת דרכים – ההנחיה קובעת כי ככלל, קיים אינטרס ציבורי מובהק במדיניות אכיפה מחמירה ובהעמדה לדין. לכן, במקרים בהם ילד נהרג או נפגע קשה בתאונת דרכים בשל רשלנות ההורה, ייטה התובע להעדיף את האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין, הן בשל האינטרס הציבורי שבמאבק בתאונות הדרכים והן בשל החשש להישנות עבירה של נהיגה פרועה ו/או רשלנית. במקרים אלו אף יש להביא לשלילת רישיון הנהיגה למספר שנים או לצמיתות, וככלל לא ניתן לעשות זאת בלא להגיש כתב אישום.

לפי ההנחיה, הימנעות מהגשת כתב אישום במקרים אלו תיעשה כחריג, ובהתקיים אחת הנסיבות הבאות (רשימה לא ממצה): גם ההורה הרשלן נפגע קשות בתאונה – פיזית או נפשית; דרגת הרשלנות שלו היתה נמוכה יחסית; גילו, מצב בריאותו או מאפיינים אחרים ייחודיים של ההורה.

2. הותרת ילד ברכב ללא השגחה – הותרת ילד ברכב המביאה למותו, עשויה לגבש עבירה של גרם מוות ברשלנות ולעיתים אף הריגה. ההנחיה מציינת כי יהיו הנסיבות שגרמו להיסח הדעת אשר יהיו, הרי שלא יהיה בהם הצדק או הסבר מניח את הדעת לתוצאה הגורלית שקיפדה את חייו של הילד. עם זאת, נקבע כי במרבית המקרים, ובהיעדר תשתית ראייתית סותרת, מדובר באירוע טרגי שמקורו בהיסח דעת או חוסר שימת לב מצד ההורה. בהתאם לכך, נקבע בהנחיה כי ככלל לא יועמד ההורה לדין, למעט במקרה של רשלנות ברף גבוה, כדוגמת הותרת הילד ברכב תוך מודעות להותרתו המסכנת חייו ומתוך כוונה להשאירו שם לזמן קצר ושכחתו לאחר מכן, שאז תישקל העמדה לדין לפי מכלול הנסיבות.

3. טביעה – יש להבחין בין סיטואציות שונות. בנסיבות בהן הטביעה אירעה כתוצאה מהיסח דעת רגעי המבסס רשלנות ברמה נמוכה, יינתן משקל משמעותי להשלכות הקשות של מות הילד או לפגיעה הקשה בו על ההורה והתביעה תימנע ככלל מהעמדתו לדין. מנגד, בנסיבות שבהן הטביעה אירעה כתוצאה מרשלנות ברף גבוה, כדוגמת כניסה מודעת של ההורה למצב דברים מסוכן כרחצה בחוף ים אסור לרחצה, הותרת ילד קטן בסביבת בריכת שחיה (או מקווה מים אחר), הותרת תינוק באמבטיה ללא השגחה וללא התקן מיוחד ועוד, ישקול התובע העמדת ההורה לדין, לפי מכלול הנסיבות.

ההנחיה מונה רשימת פרמטרים (שאינה ממצה) לצורך זיהוי מידת הרשלנות, ובכללם מקום הרחצה, שעת הרחצה, גילם של הקטינים, הכשרתם בשחייה, האם צוידו בעזרי בטיחות, משך זמן הפקרתם ועוד. ההנחיה קובעת עוד שכאשר הטביעה אירעה בבריכה פרטית יש לבחון את מידת השליטה של ההורה על תנאי הבטיחות במקום והתאמת השגחתו לתנאים אלו. ככל שמדובר בבריכה המצויה בבעלות ובשליטת ההורה, יינתן משקל לאמצעי הבטיחות והמניעה מפני טביעה שהותקנו במקום.

לא לבקש עונש מאסר

בכל הנוגע לשיקולי הענישה, נקבע בהנחיה כי במקרה שבו הורשע הורה בגרימת מוות או בפגיעה קשה ברשלנות בילדו, ייתן התובע משקל של ממש לנסיבות הייחודיות הנובעות מאירוע טראגי זה, והנטייה תהיה שלא לבקש עונש מאסר ממש או בעבודות שירות של ההורה, אלא אם נתקיימו נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת, כדוגמת רשלנות ברמה גבוהה במיוחד.

ההנחיה החדשה הינה חלק מעבודת מטה נרחבת עליה הורה פרקליט המדינה שי ניצן שמטרתה לעדכן ולהפיץ הנחיות פרקליט מדינה על מנת להגביר את הוודאות, האחידות והשקיפות של מדיניות התביעה הכללית בנושאים שונים. ההנחיה נכתבה על פי הנחיית פרקליט המדינה, ע"י המשנה לפרקליט המדינה לשעבר, אלי אברבנאל, ד"ר דותן רוסו ועו"ד משה מרציאנו מפרקליטות המדינה.