"על כן ניתנה "תורה שבכתב" בכתב, כדי שכל מי שירצה לזכות בידיעת התורה יוכל על כל פנים לפי ערכו, כי לעניין מצות תלמוד תורה אפילו אינו מבין כראוי מכל מקום מצוה היא". [מדבר שור עמ' קסב]

לאחרונה ניטש ויכוח גדול האם אפשר ללמוד תנ"ך בגובה העיניים של הלומד – מדברי הראי"ה הללו משמע שגם אם הבנתו של האדם את התורה שבכתב אינה לאמיתה של תורה הוא מקיים מצות תלמוד תורה.

והם הם דברי המהר"ל (בהקדמתו ל'תפארת ישראל') מדוע ברכת התורה היא "לעסוק בדברי תורה" ולא "ללמוד תורה", מפני שגם אם הלומד אינו מכוון לאמת אין ברכתו ברכה לבטלה, מפני שהמצווה היא לעסוק. וכדברים הללו כתב גם הרמח"ל (בספרו "דרך ה'" ח"ד פ"ב ו): "שרז גדול גילו לנו חכמינו שאפילו הרשעים אילו לא היו עוזבים את תלמוד התורה סוף שהיו חוזרים למוטב ועל זה אמרו (איכה רבה): 'הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו' – מתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה היה מחזירן למוטב".

אפילו בגובה העיניים

מקור נוסף של הראי"ה שיש ערך של לימוד תורה גם אם הוא נעשה בגובה העיניים יש בספרו 'עין איה' [שבת דף כו עמ' א] במחלוקת רבי טרפון ורבי יוחנן בן נורי באיזה שמן מדליקים נרות שבת.

ושם יש ארבע קבוצות של אנשים והראי"ה מסביר מחלוקתם לעניין לימוד התורה (עיין שם דבריו באריכות) והוא כולל בכלל לומדי התורה גם "אנשים כאלה שכל כך השתקעו והתרגלו בחכמות המורגשות על ידי חכמי האומות עד שאי אפשר להמשיכם לדברי תורה כי אם על ידי הצעת דברים מחכמות אנושיות ששורשן אינו רוח ה' השופע על יראיו ונביאיו כי אם רעיון לבב אדם העלול לשגיאה ודמיון כוזב (הדבר מזכיר לנו "תנ"ך בגובה העיניים") לימוד זה דומה לשמן הצנונות שטעמו מר וגס, ועם זאת אין לפסול את האור היוצא ממנו וגם הוא "יוכל להאיר ולהזהיר".

לכן גם דרך זו רצויה למי שלא זכה להציץ בגנזי תורה, בטהרתה של סתרי תורה במעלה מעולה. ואכן אנשי אלכסנדריה על ידי תורה הדומה לשמן הצנונות הגדילו הבנת התורה על פי דרכם.

וממשיך שם הראי"ה שיש "עוד למטה מהם אנשים שהם במדרגה יותר נמוכה, שעיקר השכלתם אינה כי אם חכמות חול טבעיות הממוזגות בדמיונות אנושיים, (ללא כל זיקה לתורה) אלא שהם חפצים שיחד עם ידיעתם הכללית להיות הולכים בדרך ישרה בדרכה של תורה, והם דומים ל"אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט". ועליהם כותב הראי"ה: "ואעפ"י שהם משעשים את נפשם על פי הרגלם בדברים כלליים מבארות אנושיים, אין להזניחם כי אם לקרבם ולחזקם".

חבל שכל אלו שרוממות הרב קוק בגרונם מתעלמים מדבריו אלו של הראי"ה ופוסלים אנשים שלדעתם לימוד התורה שלהם אינו שמן זית זך בעוד הראי"ה כותב: ש"אין להזניחם כי אם לקרבם ולחזקם".

ועיין בספר "מתוך התורה הגואלת" עמ' קמז בשם הרב צבי יהודה : "בבית שני היו עמלים בתורה ומפני מה גלו? מפני שהיו שונאים אלו לאלו שנאת חנם -ומסביר שם הרצי"ה מה הייתה השנאה – יש גוונים שונים של תורה, ומי שלא בדיוק בגוון מסוים שנאו אותו – ומסיים שם – והתיקון לזה ריבוי תורה שלא מתוך שנאה".

ולבסוף אבקש מכל המגיבים שלא לייחס לי דברים או שמות שלא כתבתי.