שיעורו השבועי של הרב שמואל אליהו

משה אהרון

הסוד הנגלה של פרשת הקורבנות. ----------------------------------------------- תורת ישראל היא בבחינת יהלום עד, שככל שתלטש אותו יאירו ממנו אורות וזקים חדשים. משל אור האין סוף. והנה זיכינו לעסוק בזה...

הסוד הנגלה של פרשת הקורבנות. ----------------------------------------------- תורת ישראל היא בבחינת יהלום עד, שככל שתלטש אותו יאירו ממנו אורות וזקים חדשים. משל אור האין סוף. והנה זיכינו לעסוק בזה הסוד. הנה המקרא : וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אֶת־קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי, רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ, לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ. ג וְאָמַרְתָּ לָהֶם--זֶה הָאִשֶּׁה, אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה: כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם, עֹלָה תָמִיד. שימו לב במקרא זה ישנה תמיד כפילות מחד דברי הנצח ומאידך האמירה הזמנית שבצידו . הנה לפניכם החלוקה. ----------------------- הנצח : "וידבר ה'". הארעי : "לאמור" הנצח : צו את בני ישראל - האירעי : "ואמרת אליהם". הנצח : "ניחוחי" בדגש על ניחוח הרלוונטי לקב"ה. והאירעי : אך ריח ניחוח סתם. אותו שבא לסיפוקם של המקריבים הנצח : "קורבני" לחמי לאישי , שאל תאכילוני לחם. האכילו את בניי - אישיי הרעבים. בכך נמצאים אתם מתקרבים אלי האירעי : ריח ניחוח בכללי [בלי השייכות לקב"ה בבחינת : "ניחוחי"] אשה לה'. הנה כי כן, ה"תרכובת הלזו" : בין ערכי הנצח - "לפשרה" הזמנית" נרקחה בסיני בין משה לקב"ה שנאמר : עֹלַת, תָּמִיד--הָעֲשֻׂיָה, בְּהַר סִינַי, לְרֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה לַיהוָה. שהציווי לנצח הוא : שקרבת ה' מושגת אך בהאכלת לחם לאנשים לא לאלוהים .ולכן על זה הצו הנצחי. : [צו את בני ישראל]. ורק על זה אומר הקב"ה : "ריח ניחוחי" [בשייכות אישית]שרק זה באמת עושה נחת רוח לקב"ה. האמירה הזמנית שמתבטאת ב"אמרת אליהם" : אמירה אירעית . דגש על "אליהם" - עכשיו [ולא לנצח בבחינת צו את בני ישראל]. "אליהם" - שלצרכיהם, יש ואפשר ל"רמות" עצמנו, להקריב קורבנות - מאכולת אש ולהניח כי בכל אנו מאכילים - לחם את האלוהים ולכן גם לעניין זה סתם "ריח ניחוח"..... ולא בשייכות האלוקית : "ריח ניחוחי". הנה כי כן, כשאנו קוראים פרשה זו בכל יום ולא פעם אחת . האם לא ראוי שנכוון בזו הכוונה גם לזרז ביאת משיח.... כחלק מרשימה זו ישנו :"סיפור". אשר ייכתב בהמשך - כחלק מרשימה זו .[בתגובה שלעיל]. להק

משה אהרון

בס"ד. אליהו ובן דוד ..... ------------------------------- סיפר הזקן, שפעם שמע מזקן אחר. סיפור שאין הוא יודע אם אמת הוא אם לאו. שאליהו ובן דוד נזדמנו יחדיו לשער טיטוס ברומא, ישבו האחד כנשען על...

בס"ד. אליהו ובן דוד ..... ------------------------------- סיפר הזקן, שפעם שמע מזקן אחר. סיפור שאין הוא יודע אם אמת הוא אם לאו. שאליהו ובן דוד נזדמנו יחדיו לשער טיטוס ברומא, ישבו האחד כנשען על הקורה הימנית והשני על הקורה מנגד . .תחילה ישבו ושתקו זה לזה. כנדמים כשמשון - המבקשים להקריס את אותו השער.... ומשלא הסתייע שעדיין לא הוכשרה העת..... . פתח אליהו והוא קורא מקרא פרשת הקורבנות שבפרשת פנחס. קרא ופירש קרא ופירש. : הבדיל בין הנצח לאירעי שבאותה הפרשה בין החשוב לתפל [ראה רשימה קודמת ....] אחר קם אליהו לילך ובן דוד ביקש לילך אחריו. סנט בו אליהו מבטו ואמר : סוב לך ולך למקום מנוחתו של אותו האיש הקדוש הקרוי רבי עקיבא שבתורתו עיכב משיח לדורות רבים . ולך וצווח ואמור לו : ולכל באי העולם: שהלל צימצם התורה לכלל : "שמה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך". ושמתוך כך אתה בא לקיים לסוף גם : ואהבת לרעך כמוך. והנה בא רבי עקיבא וצימצם ציווי זה שהוא כל התורה כולה אך לכלל ובחינת :"כלל גדול". [ברמז,שבצידו עוד כללים גדולים] ומתוך כך, טעה רבי עקיבא בבן כוזיבא ..... ולא עוד שתלמידיו ,הוסיפו לחפש עוד כללים גדולים בתורה. כללים גדולים משלהם .... וכך נמצאו לבסוף מתרחקים ומזלזלים זה בזה .[שכל אחד וכללו הגדול] והתרחקו עד שכלו כולם לבסוף במחיתה אחת - במגפה. משל,לרמז שמיתתם בתורתם..... משה אהרון.

נועם

שלום ארוש מנהיג היהודים

משה אהרון

הסוד הנגלה של פרשת הקורבנות. ----------------------------------------------- תורת ישראל היא בבחינת יהלום עד, שככל שתלטש אותו יאירו ממנו אורות וזקים חדשים. משל אור האין סוף. והנה זיכינו לעסוק בזה...

הסוד הנגלה של פרשת הקורבנות. ----------------------------------------------- תורת ישראל היא בבחינת יהלום עד, שככל שתלטש אותו יאירו ממנו אורות וזקים חדשים. משל אור האין סוף. והנה זיכינו לעסוק בזה הסוד. הנה המקרא : וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אֶת־קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי, רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ, לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ. ג וְאָמַרְתָּ לָהֶם--זֶה הָאִשֶּׁה, אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה: כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם, עֹלָה תָמִיד. שימו לב במקרא זה ישנה תמיד כפילות מחד דברי הנצח ומאידך האמירה הזמנית שבצידו . הנה לפניכם החלוקה. ----------------------- הנצח : "וידבר ה'". הארעי : "לאמור" הנצח : צו את בני ישראל - האירעי : "ואמרת אליהם". הנצח : "ניחוחי" בדגש על ניחוח הרלוונטי לקב"ה. והאירעי : אך ריח ניחוח סתם. אותו שבא לסיפוקם של המקריבים הנצח : "קורבני" לחמי לאישי , שאל תאכילוני לחם. האכילו את בניי - אישיי הרעבים. בכך נמצאים אתם מתקרבים אלי האירעי : ריח ניחוח בכללי [בלי השייכות לקב"ה בבחינת : "ניחוחי"] אשה לה'. הנה כי כן, ה"תרכובת הלזו" : בין ערכי הנצח - "לפשרה" הזמנית" נרקחה בסיני בין משה לקב"ה שנאמר : עֹלַת, תָּמִיד--הָעֲשֻׂיָה, בְּהַר סִינַי, לְרֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה לַיהוָה. שהציווי לנצח הוא : שקרבת ה' מושגת אך בהאכלת לחם לאנשים לא לאלוהים .ולכן על זה הצו הנצחי. : [צו את בני ישראל]. ורק על זה אומר הקב"ה : "ריח ניחוחי" [בשייכות אישית]שרק זה באמת עושה נחת רוח לקב"ה. האמירה הזמנית שמתבטאת ב"אמרת אליהם" : אמירה אירעית . דגש על "אליהם" - עכשיו [ולא לנצח בבחינת צו את בני ישראל]. "אליהם" - שלצרכיהם, יש ואפשר ל"רמות" עצמנו, להקריב קורבנות - מאכולת אש ולהניח כי בכל אנו מאכילים - לחם את האלוהים ולכן גם לעניין זה סתם "ריח ניחוח"..... ולא בשייכות האלוקית : "ריח ניחוחי". הנה כי כן, כשאנו קוראים פרשה זו בכל יום ולא פעם אחת . האם לא ראוי שנכוון בזו הכוונה גם לזרז ביאת משיח.... כחלק מרשימה זו ישנו :"סיפור". אשר ייכתב בהמשך - כחלק מרשימה זו .[בתגובה שלעיל]. להק

משה אהרון

בס"ד. אליהו ובן דוד ..... ------------------------------- סיפר הזקן, שפעם שמע מזקן אחר. סיפור שאין הוא יודע אם אמת הוא אם לאו. שאליהו ובן דוד נזדמנו יחדיו לשער טיטוס ברומא, ישבו האחד כנשען על...

בס"ד. אליהו ובן דוד ..... ------------------------------- סיפר הזקן, שפעם שמע מזקן אחר. סיפור שאין הוא יודע אם אמת הוא אם לאו. שאליהו ובן דוד נזדמנו יחדיו לשער טיטוס ברומא, ישבו האחד כנשען על הקורה הימנית והשני על הקורה מנגד . .תחילה ישבו ושתקו זה לזה. כנדמים כשמשון - המבקשים להקריס את אותו השער.... ומשלא הסתייע שעדיין לא הוכשרה העת..... . פתח אליהו והוא קורא מקרא פרשת הקורבנות שבפרשת פנחס. קרא ופירש קרא ופירש. : הבדיל בין הנצח לאירעי שבאותה הפרשה בין החשוב לתפל [ראה רשימה קודמת ....] אחר קם אליהו לילך ובן דוד ביקש לילך אחריו. סנט בו אליהו מבטו ואמר : סוב לך ולך למקום מנוחתו של אותו האיש הקדוש הקרוי רבי עקיבא שבתורתו עיכב משיח לדורות רבים . ולך וצווח ואמור לו : ולכל באי העולם: שהלל צימצם התורה לכלל : "שמה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך". ושמתוך כך אתה בא לקיים לסוף גם : ואהבת לרעך כמוך. והנה בא רבי עקיבא וצימצם ציווי זה שהוא כל התורה כולה אך לכלל ובחינת :"כלל גדול". [ברמז,שבצידו עוד כללים גדולים] ומתוך כך, טעה רבי עקיבא בבן כוזיבא ..... ולא עוד שתלמידיו ,הוסיפו לחפש עוד כללים גדולים בתורה. כללים גדולים משלהם .... וכך נמצאו לבסוף מתרחקים ומזלזלים זה בזה .[שכל אחד וכללו הגדול] והתרחקו עד שכלו כולם לבסוף במחיתה אחת - במגפה. משל,לרמז שמיתתם בתורתם..... משה אהרון.

situs macem <a href="https://mojadipro.com/" rel="sponsored">slot idn goblog</a> ini cuma bikin orang tambah miskin, gak ada ampun.