מדי שנה, בראש חודש סיון, מתכנסת משפחת תאנה המורחבת – חמשת הבנים, הכלות, הנכדים והנינים – ליד מצבתה של מנוחה תאנה ז"ל בבית העלמין שבקיבוץ שלוחות. אמש חל יום הזיכרון ה-31 לפטירת האם. אילן, הבן הצעיר ובעלה של מירב ז"ל, ביקש באופן חריג שלא להגיע. הסיבה: בנם, מטר, המשרת בעזה, נבחר לקבל הוקרה בטקס מצטייני מפקד רפואה פיקוד המרכז. כיוון שמטר לא יכל להגיע, הוזמנו הוריו לייצג אותו, ואף נתבקשו לשאת דברים.

ירון תאנה, גיסה של מירב ז"ל, סיפר כי בעוד הוריו של מטר – אילן ומירב – עושים את דרכם לירושלים לטקס המרגש, שאר בני המשפחה התקבצו בעמק המעיינות. להפתעת כולם, שלושת אחיו של מטר הגיעו לאזכרה. תאי, הבכור, ביקש לדבר, ובדבריו נגע ללב: "לא הכרתי את סבתא זכרונה לברכה", אמר, "אבל אני יודע שהיא עסקה כל חייה ברפואה וכשהיא רואה שאנחנו באנו עכשיו לכאן כי ההורים שלנו נמצאים בטקס של נכד שממשיך בתחום הזה של הרפואה, ונלחם עכשיו בעזה, היא היתה מאוד גאה בנו".

אך גולת הכותרת בדבריו של תאי, שקיבלה משמעות מצמררת מאוחר יותר, הייתה כשהמשיך ואמר: "אבל מה שהכי חשוב הוא לדעת ש 'אין כמו אמא!', והאהבה הגדולה שלנו לאמא שלנו היא היות וראינו כל החיים איך אבא שלנו אהב את אמא שלו…".

בהמשך המפגש המשפחתי, הזמין אחד מבני המשפחה את כולם לשמוע סיפור של ש"י עגנון בשם "אין כמו אמא", אותו מצא במקרה יום קודם לכן. הסיפור עוסק בניסיון להגדיר את הצדיק הנעלה ביותר, ומזכיר צדיק שרצה לקיים מצוות עוד בבטן אימו, וגילה שהמצווה היחידה האפשרית היא "מצוות כיבוד אם". המילים "אין כמו אמא" – הכותרת והנקודה הבולטת בסיפור – פתחו דיון מרתק, שנקטע בפתאומיות.

לפתע, שלושת הבנים שישבו במעגל נעלמו. הם קיבלו את הבשורה המרה. במהלך טקס המצטיינים בירושלים, מירב, בת 52, נשאה דברים מרגשים. היא חרגה מהכתוב מראש, וציינה בהתרגשות: "לפחות אם יקרה לי משהו, אני בחיל הרפואה…".  זמן קצר לאחר מכן, היא חשה ברע והתמוטטה בפתאומיות.

היום, יום חמישי, 29 במאי 2025, נערכה ההלוויה של מירב ז"ל בכפר ויתקין. שם גם תשב המשפחה "שבעה" קצרה, עד כניסת חג השבועות ביום ראשון הקרוב.