זה התחיל רק בשוליים, אז לא התייחסנו, גם אחרי שזה זכה בפרס האוסקר היוקרתי. הרי הציבור הישראלי ראה נכוחה את הצורר הנאצו-חמאסי בהתגלמות רשעותו, את אי הגינוי של הפלסטינים מסביב ואף חש על בשרו את תכניות ההשמדה של איראן וגרורותיה. השמדה שלנו, של גברנו, נשינו וטפינו.

אז למה להתייחס יותר מידי לקרקס האוטו-אנטישמי הזה בחסות מוחאי כפיים מהעולם?

אז זהו, שפעם אחר פעם מסתבר שברע צריך להילחם גם כשהוא בשוליים. כי זה לא דיון – סוער ומכאיב ככל שיהיה – פנים ישראלי, על נתניהו ובג"צ, ובהרב-מיארה והדחת ראש השב"כ, וועדת חקירה כן או לא. זה דיון על מוסר. וגם הוא באצטלה כזו או אחרת נגרר לדיון החברתי הפנימי על המסגרת. הרי אם נתניהו פועל לדיקטטורה, למה שלא יבצע רצח עם לטובת מטרותיו?

אתם מעדיפים את אנשי חמאס על פני מנחם קלמנזון

אותם אלו המכונים מתחסדים, או מוסרניים, שטוענים שישראל הורגת ילדים בעזה, הם לא מוסריים ולא מוסרניים ולא שום דבר שיש לו הטיה של המילה מוסר, חסד או חמלה או כל דבר אחר שהם מנסים לטעון בניקיון כפיים. הם אלו שמבכרים, בשיפוטם המוסרי, את אנשי חמאס על פני אלחנן קלמנזון ז"ל. כי קלמנזון ואחרים הם כובשים ומתנחלים ואדוני הארץ ואוכלי מוות, ואילו תושבי רצועת עזה הם סתם נקלעו לסיטואציה.

אין להם שום אחריות כחברה או כאנשים בחברה (בהזדמנות זו נזכיר כי בבחירות שהתקיימו לרשות הפלסטינית בשנת 2006 הציבור בחר בחמאס, הבחירות בוטלו על ידי הרשות ומאז לא התקיימו, וכי  57% מהעזתים ו-82% בתושבי יו"ש תמכו בטבח ה7- באוקטובר בסקר IP שבוצע בנובמבר-דצמבר 2023).

צה"ל הוא צבא שגם לאחר אירוע כה מבעית, לאחר טבח ה-7 באוקטובר, נלחם תחת דיני המלחמה. הוא מתחקר את עצמו כשהוא פוגע בחפים מפשע. גם הדרישה הזו שכך צה"ל יעשה היא לא מובנת מאליה, כי ספק אם צבא מערבי כלשהו, מאז מלחמת העולם השנייה, נלחם בכזה רוע מוחשי עם איום קיומי אשר מרחף מעליו. אלו שחושדים בצה"ל בנוגע לנתוני ההרוגים בעזה, כי תמיד יש לחשוד במערכת ובגורמים שמנסים לחפות על עצמם, בוחרים להאמין לנתונים שמספק חמאס, או תושבי עזה שנשלטים על ידו (אגב, גם נוכח מיצג ההפגנות האחרון "נגד חמאס", יש מספיק אינדיקציות לחשוד במניעים שם, כשרמת השליטה של חמאס בשטח גבוהה מאוד עד הרמטית).

אי אפשר להזיל דמעה על ילדים בעזה, ובמקביל על ילדים בכפר עזה. אי אפשר להזיל דמעה על חיילי צה"ל ובמקביל לזעום על הנעשה לאויביהם, שהם אויבנו כולנו. כי בעשן הקרבות הברירות די מחורבנות, ובהם: האם ייפגע חייל צה"ל, שגם הוא בשר ודם שיצא להגן על עמו, או ספק עובר אורח, ספק מחבל, ספק ילד המשמש קו הגנה ותעודת ביטוח למחבלים. לרוב הישראלים ברורה ההכרעה המוסרית אגב. כי הטרוריסטים השפלים הללו לא בוחלים באמצעים, ולא מעוניינים לשחרר חטופים, ורוצים להמשיך את שלטון הדמים הקיצוני שלהם ברצועה. ואף על פי כן, על אף ערפל הקרב והשימוש הציני במוסר שלנו, מתקיימים מאמצים לא לפגוע בילדים. כי אף אחד מאיתנו לא רוצה ילדים הרוגים. מצדנו זה ברור, מצד חמאס הרבה פחות.

ולסיום, הרבה מהביקורת של השמאל והמרכז הישראלי על הימין הישראלי, ה-"מלא מלא" בזמן ה-7 באוקטובר נכונה מאוד, יחד עם זאת, השמאל מעולם לא התנצל על התפיסות המוסרניות הללו בתוכו שגם להם יש חלק במצב אליו הגענו ב-7 באוקטובר. כניסה של אותן תפיסות "מוסריות" לכאורה, שנשזרו והשפיעו על המהלכים – החל מאוסלו, דרך ההתנתקות, במדיניות שמנעה הרחקה של כאלו שאתגרו ב"תמימות" את צה"ל והגדר, ועד האמון פעם אחר פעם שהאסלאם הקיצוני בכלל לא מנסה לממש את מה שהוא מאיים השכם והערב במסגדיו (כי גם מי שהאמין שצריך להגיע לפשרה ולחלק את הארץ, נתן לנרטיב המוסרני להשפיע על צעדיו ולהוריד את מפלס ההגנות והחשדנות). אז בנוגע להאשמות כלפי הפעילות הכוללת של צה"ל בעזה, לעיתים צריך להגיד בקול את המובן מאליו, בוודאי לאחר ה-7 באוקטובר: זו דעה אנטי מוסרית באופן בוהק ומובהק. חלקם אוחזים בה בתמימות, ודווקא משום כך חשוב לחשוף את האנטי מוסריות שלה.

==

אור יזרעאלי הוא איש תקשורת ותוכן, סופר, משורר