אמש במוצ"ש קר ליד ביתו של ראש הישיבה ברחוב פנים מאירות 3 הצטופפו אנשי המשפחה והשכונה ללוות את הרב שמעון אשר כהן בדרכו האחרונה. חשבתי על שם הרחוב 'פנים מאירות' ועל החשיבות של מבע פניו של המחנך בעבודה החינוכית.

אמנם לא תמיד היו לרב פנים שוחקות אבל זכורני כמה השפעה הייתה למבע הפנים שלו על התלמידים לטוב ולמוטב. הרב כהן היה דייקן מאד. הוא היה עומד מידי בוקר בזמן במקומו בבית המדרש, מעיף מבט בשעון שממול ומתחיל את התפילה במילים 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל'.

חיתוך המילים והנעימה בכל מילה חזרו על עצמם במדויק ועד היום מצטלצל קולו באוזני. בסיום התפילה היה הרב נותן שיעור הלכה לכל הישיבה במשנה ברורה ובסיום סדר הצהריים לימד שיעור מוסר במסילת ישרים של רמח"ל או בשערי תשובה של רבנו יונה.

'חובתו של האדם בעולמו' היה הרב מטעים שוב ושוב בשיעורי המוסר או 'מעט שנות מעט תנומות מעט חיבוק ידים לשכב' וידעתי אני וידעו כל תלמידיו שאין פער כמלא הנימה בין מה שאומר הרב בשיעוריו לבין אורחות חייו. הוא היה מחויב באופן מוחלט ובחריצות והתמדה לא מתפשרים לעמידה לפני קונו ולדין וחשבון מתמיד לפניו על חובתו בעולמו.

'אמור לי מוריה', היה הרב כהן מתחיל לאחר שדפדף בגמרא לכאן ולכאן במשך כמה שניות מורטות עצבים במבחנים שלו בע"פ. בלי לרשום לעצמו דבר במהלך הבחינה זכר והגיש למחנך ציונים מדויקים לכל התלמידים.

החשש לא לענות באופן מלא על שאלותיו השאיר תלמידים ערים את כל הלילה לפני המבחן ורועדים לכל ארכו מיראת ראש הישיבה. אני לא חושב שהיה זה פחד מכישלון אלא סוג של יראת רוממות שגרמה לרצון עז לא לאכזב את ראש הישיבה ואת הר"מ שישב לידו.

בפורים היינו נוהגים להגיע לביתו לשיר ולרקוד וגם קצת להתבשם והוא קיבל כל אחד במאור פנים ובאהבה. זכורני שבקש מאב הבית שמואל להחזיר למטבח מעדן מארוחת הבוקר שהובאה במגש לחדרו כל עוד התלמידים אינם מקבלים את אותו דבר.

ברוך דיין האמת: נפטר ראש ישיבת חורב לשעבר

תפיסת העולם החרדית שלו התנגשה לא פעם עם החינוך של רוב התלמידים מהבית. אני זוכר את ה'מרד' הקטן שלנו בכיתה י"ב כאשר הוא המשיך לשבת ולעיין בגמרא בשקט בזמן הצפירה בראיה שכך בלימוד נכון לזכור ולהוקיר ביהדות אבל חלק מאיתנו התלמידים קמו בזה אחר זה לעמוד לזכר החיילים.

איש חינוך משכמו ומעלה וקרוב היה בעינינו התלמידים למלאך

היו תלמידים שאמצו את הקו שלו ושל שאר הרבנים עד שינוי אורחות חייהם לכיוון החרדי. את מי שלא הלך בדרך הזו הדבר חייב לחשוב, לעצב ולגבש את תפיסת עולמו. באשר לי במידה מסוימת החינוך שלו הצליח יותר מכפי שרצה. עבודות החופש שכתב בגמרא בפרשיות השבוע לימות הקיץ גרמו לנו לעבוד קשה על ידע ובקיאות. מלבד בוחן קבוע בגמרא בימי ראשון על הנלמד במשך שבוע הייתה גם בחינה על הפרשה כולה עם רש"י.

בסעודה שלישית בישיבה היה שואל שאלות מאתגרות על הפרשה ותלמידים הרימו יד בהיסוס וענו. תשובה נכונה האירה את פניו של הרב וזה היה שכר שאין דומה לו עבורנו. הייתה לו שאיפה בלתי מתפשרת שכל מה שנלמד יובן באופן מעמיק ושדברי התורה יהיו מחודדים בפינו ללא גמגום.

אבל כאשר החלטתי לגשת לחידון התנ"ך זה לא היה לרוחו בלשון המעטה. הוא התעקש אבל גם אני לא וויתרתי וזה גרם להתנגשות שלא כאן המקום להזכיר שוב. כאשר ביקרנו אותו בסוכתו לפני מספר שנים הרב בצלאל אריאל ואני הוא התעניין מאוד במה שאנחנו עושים וחיוך רחב האיר שוב ושוב את פניו.

הרב כהן נפטר בבוקר שבת פרשת תצווה בשעה שבבתי הכנסת קראו המוני בית ישראל את הקדשת הכוהנים. במדרש שמות רבה נאמר שעשה הקב"ה כבוד לאהרן שהלבישו כמלאכי השרת, בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא: תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא.

הרב כהן היה איש חינוך משכמו ומעלה וקרוב היה בעינינו התלמידים למלאך שעליו אמר רבי יוחנן במסכת חגיגה: 'אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו'. יהי זכרו של ראש הישיבה הצדיק הזה ברוך ותורתו משתמרת הלאה בפינו ובפיות כל דורות התלמידים שהעמיד.

==

הרב דוד מוריה הוא ר"מ בישיבת חורב ובאולפנת חורב.