עוד יום במזרח התיכון: שי המבר באלבום חדש

שי המבר, הילדה-זמרת החמודה שפרצה לחיינו בשנת 2011 – כבר מוציאה אלבום שלישי. המבר כבר לא הילדה שאתם אולי זוכרים – במהלך השנה האחרונה היא נישאה לבחיר ליבה, במהלך המלחמה. הזוג הכיר במהלך אזעקה בחדר המדרגות של הבניין במבצע שומר חומות. המבר יצאה מהר-מהר מהמקלחת עם מגבת ושמפו על הראש – והשאר היסטוריה.

במהלך המלחמה, ומהרגע הראשון שלה ממש – המבר התנדבה לשיר לילדי מפונים ופצועים. "אני זוכרת שבלילה של השביעי פרסמתי בפייסבוק שאני מחפשת להתנדב בכל דבר שאני יכולה: לשטוף כלים בבסיסים, לטפל בילדים במלונות, לבשל" אמרה המבר. "מורה יקר מהתיכון שלי ראה את הפוסט שלי וכתב לי בוואטסאפ: 'את לא מבינה שהדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות זה לשיר?'".

"עד אותו רגע זה הרגיש לי כמו פסגת המותרות, להציע אותי לשיר. מהר מאוד התבדיתי" הוסיפה וסיפרה. "עוד באותו לילה לקחתי גיטרה והופעתי בשני מלונות של מפונים. אני זוכרת את הפער בין הדלת המסתובבת בכניסה למלון המהודר, ואת הילדים משחקים קלפים על הרצפה בלובי לצד ערמות של תרומות של אוכל ובגדים ונעליים. מאותו רגע לקחתי גיטרה ושרתי איפה שרק נתנו לי. העיקר להרגיש שאני עושה"

כלום לא עצוב

על השירים שלה, שיכולים להיתפס "עצובים" ואולי לא מתאימים לזמן מלחמה, המבר סיפרה כי "מישהי פעם אחרי הופעה אמרה לי שמה שיפה בשירים שלי זה שתמיד הם מתחילים עצוב ונגמרים שמח. אני זוכרת שבאחד המלונות הילדים ביקשו שאשיר את יונתן, וישבנו במעגל. כשהם שרו איתי, צחקנו ביחד מהקטע עם הסוודר וחשבתי שעכשיו אנחנו צריכים שירים שנותנים שמחה. זמן קצר אחר כך, 'פעם את לילה', הפך להיות אחד מהשירים שהכי מזוהים עם המלחמה, והרגשתי שגם לשירים מהסוג שלי יש מקום. חשבתי שאולי הם יכולים לתת לאנשים כתף להניח עליה ראש".

עוד סיפרה על ההתלבטות שלה מול האלבום החדש: "כשאני מסתכלת על האלבום הזה, אני מרגישה שקרה לי משהו אחר. אני לא תמיד בטוחה שיש מי שרוצה לשמוע עכשיו את החלק השבור של הלב כשהכל עוד כל-כך מדמם. אני כן יודעת להגיד ששמתי בו את כל הכאב והפצע והיופי והאהבה והשבר שיש בתוך הנשמה שלי מאז שהעולם התהפך."

באלבום ישנם 13 שירים, כשחלקם כבר יצאו כסינגלים. הוא כולל גם את העיבוד המרגש לשיר "החיטה צומחת שוב", ושיתופי פעולה מצוינים עם רביד פלוטניק ("בינג' ודיכאון) ודודו טסה ("בגלמה וכינור"). האלבום נוצר בהפקתו של ניר מימון, אשר מצליח לשלב את הכתיבה של המבר שנשענת על המקורות לתוך הפקה מודרנית.

ריגש אותנו במיוחד החלק של התודות: "תודה להשראות של השירים שבלב שלם הייתי שמחה לא לכתוב עליהם מתוך המלחמה לעולם: בעלי הלוחם ההשראה מספר אחת, משחקי הכס, בת דודה שלי שקד האמיצה שהתחבאה ימים ארוכים בממד באופקים, קהילת קיבוץ בארי שאחותי ואני הגענו אליה לים המלח כמה ימים אחרי האסון הנורא ולא יוצאים לי מהראש ומהלב, התמכרות לטיקטוק, יהודה עמיחי, ספר תהילים וגם קהלת , שלמה ארצי, ציפרלקס, מאיר אריאל, ארבע האימהות, דליה רביקוביץ, ברכות השחר."

עם המון תקווה לשובם של אחינו הביתה, ושהחיטה תצמח שוב.