"אלופה הצלחת להתגבר": איך עוברים מהממ"ד בשבעה באוקטובר לטרנד בטיקטוק?

בת-אל צברי (40) היא האחראית לטרנד "אלופה, הצלחת להתגבר" שרץ בטיקטוק בשבועות האחרונים. בת-אל גרה בשדרות, נשואה ואמא לשלושה ילדים. היא יוצרת שירי ילדים ומשפחה, והעיסוק שלה כולו זה מוזיקה – יוצרת, כותבת, מלחינה ומחברת. היא עוסקת במוזיקה בעשרים שנה האחרונות, אבל רק לאחרונה, אחרי השבעה באוקטובר, היא התחילה לצאת לקהל רחב יותר – כשעד אז השירים שלה הגיעו רק לגננות ולמורות למוזיקה. 

הרומן של בת-אל עם המוזיקה התחיל כבר בכיתה ד' – שם ניסו ללמד אותה תווים וזה פחות עבד. "אף פעם לא למדתי מוזיקה, זה לא ממש צלח. לא הצלחתי לזהות ולהבין תווים, אז הייתי מנגנת משמיעה" סיפרה לסרוגים. "אבא שלי קלט שיש לי את זה אז כל פעם הוא קנה לי עוד כלי ועוד כלי: הוא הביא לי פסנתר, ואחרי זה אקורדיון, גיטרה, חליל דרבוקה… כל כלי שהוא הביא לי – למדתי. מפה לשם אני יודעת לנגן על חמישה כלים. עד היום אני לא יודעת תווים, לא יודעת, זה לא עובד לי". בת-אל אמנם צוחקת, אבל אפשר לראות בבירור ולהבין שזה דווקא כן מאוד עובד לה, גם בלי תווים. 

כשהמוזיקה וקריירה נפגשות

החיבור של מוזיקה וקריירה הגיע לראשונה בתקופת השירות לאומי. היא הגיעה לגן ילדים שהייתה בו מורה למוזיקה, אותה החליפה כשהייתה נעדרת. ככה היא גילתה שהיא מאוד אוהבת את השילוב של ילדים ומוזיקה, והתחילה להיות ריתמיקאית בעצמה. עם זאת, הקושי העיקרי שלה היה מחסור בחומרים מתאימים לעבודה.

"התחלתי לזהות שחסרים לי חומרים. זה ה-סיפור של כל השירים שלי, כולל השיר 'אלופה, הצלחת להתגבר'" הסבירה. "אחד הדברים שאני חייבת שיהיה לי בשירים שלי זה תוכן, משמעות, מסר. שתהיה איזושהי העצמה. מהמקום הזה התחלתי לכתוב שירים. בהתחלה הוצאתי אותם לעצמי ולגנים שאני עובדת איתם, ואז קלטתי שהם מאוד אוהבים את זה אז התחלתי גם סדנאות למורות למוזיקה". ואז הגיע ה־7 באוקטובר. 

השבעה באוקטובר בממ"ד בשדרות

בת-אל סיפרה שהיצירה שלה לקהל הרחב התחילה מתוך הסיוט הכי גדול – השבעה באוקטובר בממ"ד בשדרות, כשמחבלים מסתובבים בחוץ. "בשבעה באוקטובר אנחנו היינו במרתף שלנו בבית בשדרות. היינו מבועתים – אנחנו לא רגילים לדברים כאלו, אנחנו רגילים לקסאמים, לא למחבלים. הבנו שיש מחבלים בשלב מאוד מוקדם של היום כי היו פה יריות מסביב לכל הבית" אמרה. "גם השכנה שלי הגיעה אליי כי בעלה בדיוק יצא למילואים והיא עם ארבע בנות, אז היינו כאן שבעה ילדים ושלושה מבוגרים שלא יודעים איך לנהל את הסיטואציה".

"אני וחברה שלי היינו בממ"ד עם כל הילדים, בעלי יצא לתת עזרה בחוץ, בעלה במילואים, וחמי איתנו – הוא החזיק שני סכינים, כי לא היה עליו את הנשק שלו. הוא חיכה בקומה למעלה עם שני סכינים, כאילו שומר עלינו, ממש זה יעזור לנו. אנחנו היינו למטה, עם ילדים בטווח גילאים של חצי שנה עד גילאי העשרה, ולא יודעים את נפשנו. ואנחנו גם לא יודעים מה לעשות – יש לנו את הגדולים שהם בהיסטריה נוראית, הם בטראומה, הם בהלם, הם יודעים הכל. יש את הקטנים שאנחנו מנסים להסתיר מהם. יש את התינוקות שבכלל לא מבינים עניין אז הם צוחקים וצועקים, וכולם צועקים עליהם 'סתמו תהיו בשקט!'. אם המחבלים היו ממש מצליחים להתקרב לבית שלנו, הם היו מייד מזהים אותנו, כי היה מלא רעש, היו ילדים".

"באיזשהו שלב כבר אני וחברה שלי אמרנו אין יותר מידי מה לעשות – אם באמת עכשיו הם מגיעים לפה, זה נגמר. אין לנו פה כלים, אין לנו נשק, אין לנו כלום" ציינה. "אם זה הסוף, אז בואו נהנה מזה ונצחק מזה. פשוט התחלנו לשיר, ולעשות צחוקים, והילדים התחילו להמציא שירים, ואני קולטת שמה שמחזיק אותנו ברגעי הסוף שלנו, מה שתופס אותך זאת השמחה, זה הגבורה. אתה אומר – אני יהודי, אם זה הסוף שלי שזה יהיה ככה, שזה יהיה בשמחה, שזה יהיה באמונה".

"קלטתי את הדברים שפשוט מחזיקים את הילדים – הגבורה הזאת, אנחנו חזקים. וזה מוזיקה, שרנו! הם גם התחילו לעשות הצגות כאלו תוך כדי שהם שרים. אמרתי לעצמי – זהו, אם אנחנו יוצאים מפה בחיים אני מטיסה את הדבר הזה, אני על זה". 

מסר של עצמה והעצמה

בת-אל ציינה כי החלק הכי חשוב בשירים שלה מבחינתה זה המסר שבהם, שיעצים את הילדים. "אחרי יומיים שהיינו בממד הצליחו להוציא אותנו ברוך השם, ופוננו לאזור המרכז. ואז באמת התחלתי להוציא את השירים החוצה, פשוט להביא לילדים את מה שהם חייבים – גבורה והעצמה – מפה באמת השיר של 'אלופה, הצלחת להתגבר'" אמרה. "הבנתי מה קרה לילדים שלי אחרי האימה הזאת והפחד המשתק הזה, שמה שהעיר אותם מהלופ זאת הייתה השמחה הזאת, להסיט את עצמנו למקום של שמחה, לספר לעצמנו שאנחנו חזקים". 

לדבריה, "כשהשיר הזה יצא הוא הכי תפס, כי באמת לא רק הילדים זקוקים לזה, זה כולנו. נכון שעשו מזה גימיק וצחקו והכל – אבל יש בזה באמת מסר מאוד חזק. הפרויקט הזה של השירים שאני מוציאה נקרא 'שירים וצעדים' – הצעדים זה גם שהילדים צועדים: אני עושה תנועות והילדים רוקדים איתי, אבל מעבר לזה זה גם הצעדים שאנחנו עושים מתוך הכאב, מתוך החושך, מתוך השנה האיומה הזאת שעברנו. אנחנו צעד-צעד מרימים ומעצימים את עצמנו". 

"אני גם מטפלת בשיטת תרפיית המימדים, ואני משתדלת לשזור בתוך השירים שלי משפטי העצמה. למשל המשפט 'את טובה, את יכולה', שנמצא גם בשיר הזה, 'את חזקה' – המשפטים האלה שהם בהווה, הם עכשוויים – זה משפטים שמביאים כוח בתת מודע שלנו באמת להאמין בזה, זה קורה עכשיו".

איך גילית על הטרנד של "אלופה, הצלחת להתגבר"? מה היה הרגע שבו גילית שקורה משהו?

"גיליתי את זה מכל מיני הודעות ומכל מיני סרטונים שהתחלתי לקבל. אנשים שלחו לי סרטונים, וחברים שלחו לי הודעות שהם ראו את הסרטון הזה בטיקטוק. אני הייתי באפס מודעות – אני פונה לקהל של הילדים והמשפחה ופתאום אני מבינה שזה מעניין את הנוער, זה מגניב. עכשיו מבחינתי אני עוד יותר מנסה להרחיב ולפתוח, ולחשוב יותר גדול. אני כל הזמן גדלה בתחום".

@lieleliגיבורת על אלופה שובלי♬ צליל מקורי – batel_tzabari

אז מבחינתך גם אם השיר הבא יתפוס כטרנד שלא קשור בכלל לילדים אין לך בעיה?

"בכלל לא, אני עפה על זה! בכל מקום שזה מביא לידי שמחה ולהעצמה אני שם – קחו את זה, תהנו כמה שצריך. מספרים לי גם שזה צלצולים בבתי ספר, שזה נמצא בכל מיני הצגות של בני עקיבא, ועכשיו התוצאה החדשה מהפרסום – מתקשרים אליי ומבקשים ברכה להכתרת פורים".

אז מה השלב הבא?

"האמת שיש לי חלום. החלום שלי זה לעשות מופעים של 'במה הפוכה'. הדבר שהכי חשוב לי זה שהילד יהיה במרכז. אני כאילו נראית כמו כוכבת ילדים – אבל אם תדברי עם כוכבות ילדים את תראי שאני רחוקה מהתואר הזה מאוד. המטרה שלי זה להעצים את הילד, החלום שלי זה לראות ילדים פעילים במופע, הם לא יושבים ומסתכלים על 'בת-אל המתוקה והמהממת' – לא! אני רואה אותם רוקדים איתי, הילדים פעילים ומקבלים העצמה. תחשבי מה זה שילד מגיע למופע של 'בת-אל צברי המושלמת הזאת' והוא רוקד איתה, הוא ההצגה, לא בת-אל. אני רוצה להסב את תשומת הלב של ההורים ושל כולנו – לילד. לא לחפש את הנוצץ והגדול, זה נמצא ממש פה, ממש בבית שלכם. זה החלום שלי, ואני אומרת לך – הוא יהיה, הוא יקרה, הוא קורה!".