"אווטאר: דרכם של המים" מגיע למסכים למעלה מעשור לאחר צאת הסרט הקודם, אבל מצליח לעניין. על אף שהוא חוזר על אלמנטים מהסרט הראשון, ועל אף שהדמויות בו לא מפותחות, הוא מפתיע לטובה ומציג (שוב) עולם חדש ומסקרן ששווה לראות על מסך ענק.

הבמאי ג'יימס קמרון מתעקש למתוח את הסבלנות של צופיו: סרט ההמשך לשובר הקופות והשיאים שלו, "אווטאר", עולה לאקרנים למעלה מעשור (!) לאחר קודמו, ולא זו בלבד אלא שהסרט עצמו אורך כשלוש שעות ועשר דקות.

נראה שאפתני ביותר לצפות מהקהל שיגיע לראות פרק שני מתוך סיפור שאת הפרק הראשון שלו הוא כבר הספיק לשכוח, ועוד לפרק זמן ארוך כל כך. כיוון ש"אווטאר" הראשון לא השאיר עלי חותם מיוחד, נכנסתי סקפטי למדי לאולם – אבל לאמתו של דבר הופתעתי לטובה.

תקציר העלילה

עלילת הסרט מתרחשת כעשור לאחר הסרט הקודם, וגם הפעם הזירה היא הכוכב פנדורה – ביתם של אנשי הנא'בי. גיבורי הסרט הם ג'ייק (סם וורת'ינגטון) ונייטירי (זואי סלדנה) מהסרט הקודם, הפעם בליווי המשפחה שהקימו בעשור שחלף.

כאשר הקולונל קואטריץ' (הכובש חסר הרחמים שמת בסוף הסרט הקודם, בגילומו של סטיבן לנג) מוחזר לחיים בעזרת שימוש בגוף נא'בי, הוא יוצא לצוד את ג'ייק שמנהיג את ההתנגדות האלימה של בני הנא'בי להשתלטות האנושית הנצלנית על הכוכב ועל משאביו. ג'ייק ומשפחתו נאלצים למצוא מחסה בין בני שבט אחר, שחיים לא ביערות כי אם בים.

הפתיחה של הסרט היא החלק החלש ביותר שבו כיוון שהיא מזכירה לצופה לא רק את הסרט הקודם, אלא גם סרטים רבים אחרים מהתקופה.

סיפורי־לקח על קהילה קסומה שחיה בעולם פלאי שבני האנוש כובשים ומנצלים נעשו נפוצים מאוד (רק בחודש האחרון ראיתי את "הפנתר השחור" ואת "עולם מוזר", ולרשימה הזו מצטרפים גם מוצרים נוספים מבית מארוול, וסרטים כגון "לשבור את הקרח 2").

(צילום: פורום פילם)

בשביל זה יש קולנוע

הסרט משתפר מאוד כשמשפחת סאלי מגיעה לשבט הנא'בי הימיים. הסרט חוקר ארוכות את המעוז החדש שאליו מגיעה המשפחה, וכוחו ברגעים האלה. השיטוט התת־ימי המתמשך הוא נקודת החוזק של הסרט, שבונה עולם חדש, עשיר בגיאולוגיה, במנהגים, ביצורים ובתופעות טבע.

דווקא משום כך שווה לצפות בו באיימקס: גם אלמלא הייתה לסרט עלילה הוא היה מצליח להשאיר את הצופים בכסאותיהם זמן ארוך, בשוטים הארוכים והממגנטים מתחת למים במחיצתם של יצורים בלתי־מוכרים.