"מילה שלה" שמוקרן בבתי הקולנוע בימים אלו, נשמע כמו עוד סרט פמיניסטי שכולו שיר הלל לתקשורת האמיצה. סרט שעוסק בעיתונאיות חסרות פחד שנחושות להביס את הגברים הרעים נשמע לנו היום כמו משהו שראינו אלף כמוהו, אבל ראינו אלף כמוהו- דווקא בזכות אותן שתי נשים.

סיפור של חשיפה שערוריות ותקיפות סדרתיות של נשים הוא סיפור שלא נראה לנו יוצא דופן, אבל זה לא היה המצב לפני חמש שנים בלבד.

"מילה שלה" מבוסס על התחקיר זוכה פרס הפוליצר של הניו יורק טיימס. הוא מציג את סיפורן האמיתי של ג'ודי קנטור (היהודייה) ומייגן טוהיי, שתי עיתונאיות שניפצו עשרות שנות שתיקה והשתקה של התקיפות המיניות בהוליווד, ובראשן סיפורו של הארווי ויינשטיין, אחד האנשים החזקים בתעשיית הקולנוע אז.

התחקיר שהשתיים פירסמו עורר סערה, וגם היה הטריגר להיווצרותה של תנועת MeToo#. מאז אותו גל הזדהות של נשים שנפגעו, הותקפו והוטרדו במקום העבודה ובכלל, "מי-טו" הספיק להפוך לשם נרדף לקנטרנות ואפילו רדיפה שמגיעה מצד נשים. התנועה הזו נטמעה כל כך חזק בשיח הציבורי, עד שהפכה לביטוי מאוס כמעט.

את הסרט יצרו הבמאית מריה שרדר והתסריטאית ג'ודי קנטור, הלא היא אחת מגיבורותיו בעולם האמתי. העובדה שהיא זו שכתבה את התסריט, גורמת לסרט להיות מלא בפאתוס ופחות מעניין קולנועית, אבל בכך הוא גם מייצר אמון ומרגיש כמעט כמו סרט דוקומנטרי.

לא תראו בו תלבושות, פסקול או פריימים יוצאים דופן, וגם לא דמויות עגולות ומורכבות שתרצו להכיר יותר מקרוב. מה שכן תראו- זה סיפור חשוב, מטלטל, שמזכיר לנו שגם חמש שנים אחרי אותה מהפכה, יש לנו דרך ארוכה.