הפנתר השחור: וואקנדה לנצח
הפנתר השחור: וואקנדה לנצח: גיבורי וואקנדה משתפים פעולה על מנת לסלול דרך חדשה עבור הממלכה. הסרט בכיכובם של לטישיה רייט, לופיטה ניונגו, טנוץ' הוארטה מחייה, אנג'לה באסט, דנאי גורירה, וינסטון דיוק, מרטין פרימן ועוד.
שלא כנהוג ביקום הקולנועי של מארוול, כבר בסרט השני בסדרת הפנתר השחור נפרדים הצופים מגיבור הסרט הקודם. הסרט נפתח לאחר מותו הבלתי צפוי של טצ'לה – מלכה של מדינת ווקנדה הבדיונית – שעטה בסרט הקודם את חליפת הגיבור הפנתרי.
תקציר העלילה:
במוקד הסיפור העמיד הפעם הבמאי ראיין קוגלר את אחותו של טצ'לה, הנסיכה שוּרִי, שמתקשה בהתמודדות עם האבל על אבדן אחיה. מעל הפנתר השחור: וואקנדה לנצח מרחף צלו הכבד של צ'דוויק בוזמן – שגילם את טצ'לה בארבעה מסרטי מארוול קודמים (בהפנתר השחור ובתפקידי משנה בסרטי הנוקמים), ושנפטר במפתיע לפני שנתיים.
שורי (לטישה רייט) נאלצת למצוא דרכים להגן על ווקנדה בהעדרו של הפנתר השחור העוצמתי, כאשר איום חדש ניצב נגד ווקנדה: נאמור, מלכה של ממלכת טלוקאן התת־ימית (טנוץ' הוארטה), מכריז מלחמה על מדינות העולם שחומדות את אוצרותיו ואת אוצרותיה של ווקנדה לצורך ייצור נשק.
שורי צריכה למצוא דרך לעמוד בתקיפות מול נאמור כדי למנוע את המלחמה, ובו בזמן עליה ללמוד לשלוט בכעס ובטינה שהתעוררו בה מאז מות אחיה.
המוות איננו הסוף
מותו של טצ'לה משתלב היטב בתמונת העולם התמטית שמאפיינת את הפנתר השחור: העיסוק במוות מלווה אותו מאז הופיע לראשונה על המסך בקפטן אמריקה: מלחמת האזרחים, שבו מת אביו. האבדן, בקשת הנקם, וחיי עולם הבא היו מונחים כולם גם בלב הסרטים הקודמים.
בוואקנדה לנצח מגיע תורה של שורי ללמוד את הלקח שאחיה הגדול ידע לשנן, ש"המוות איננו הסוף".
על אף שבסרט הזה עוברות הדמויות הנשיות לקדמת הבמה, הוא מרגיש מוכר עד שעמום, וארוך שלא לצורך. ההתמודדות עם היתמות והאחריות, הנבל בסרט שמונע מלהט נקמני, המתח מול העולם המערבי, כל אלה הם האלמנטים המרכזיים בסרט הקודם.
הכניסה של שורי לנעלי הדמות הראשית לא משרתת את העלילה הבנלית: לאור אבלהּ היא חדלה להיות ילדת הפלא הפרחחית שהפיחה חיים בסרט הקודם, ונעשית צעירה קודרת וסקפטית. השינוי באופיה מעמעם את נוכחותה ומקשה עליה לפצות על חסרונו של טצ'לה הכריזמטי.
העובדה שהסרט נעשה על פי התבנית המארוולית הקבועה גם היא בעוכריו. בשלב הזה, הצופה יכול לצפות את מרבית המרכיבים בסרט עוד לפני שהגיע לאולם: עולם מלוטש מעשה ידי מחשב, סיפור רקע שקשור באבדן של דמות אהובה, קרב פנים אל פנים על גשר, תהיות מוסריות על הקשר בין כח לבין צו מוסרי, ועוד כיוצא באלה.
לא תורמת לכך העובדה שסרטי מארוול כיום לא נועדו לעמוד בפני עצמם: כדי להבין את הסרטים האחרונים יש להיות מעורה בעלילות כל הסרטים והסדרות שקדמו להם; ומנגד, הם סובלים מסרבול כיוון שמשולבים בהם אלמנטים שכל מטרתם להכשיר את הקרקע לפרויקטים עתידיים (בוואקנדה לנצח התסמין הזה ניכר בקו העלילתי הקלוש שמתמקד באיש הסי־אי־איי, הסוכן רוס).
נראה שבמארוול לא מצליחים להפסיק לייצר את אותו מוצר שוב ושוב, ואחרי למעלה מעשור הוא כבר שחוק, ופחות מעניין.
למעריצי מארוול מושבעים, או למי שמחפש סרט אקשן לראות על מסך גדול – הפנתר השחור: וואקנדה לנצח הוא סיבה טובה לצאת מהבית וגם לקנות פופקורן. מי שחשובה לו העלילה, או שאוהב קולנוע עם חידוש יצירתי, ככל הנראה ישכח במהרה שראה את הסרט.
מארוול, כתמיד, משתמשת בכל המשאבים שעומדים לרשותה כדי להעלות על המסך עולמות דמיוניים שלמים, על פרטי הפרטים שבהם: החל מהתלבושות של בני ווקנדה, עבור בארכיטקטורה התת ימית של טלוקאן וכלה במכשור הפנטסטי שמשמש את הדמויות בסצנות האקשן הגרנדיוזיות.