האמנם הטרדת עד?

חקירה משטרתית בחשד להטרדת עד המדינה, שלמה פילבר, נפתחה כנגד עופר גולן, מנהל קמפיין הליכוד, ויונתן אוריך, יועץ התקשורת של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

הרקע לחקירה המשטרתית, בהתאם למפורסם, היה העובדה שרכב המצויד ברמקולים נסע ליד ביתו של פילבר, וממנה נשמעו קריאות לעבר עד המדינה "פילבר מה הם עשו לך ששיקרת נגד ראש הממשלה? מה הבטיחו לך? מומו, השמאל השתמש בך כדי להפיל את הליכוד". מבלי להכנס לפרטים ולעובדות נוספות, עולה השאלה האם מבחינה משפטית יש התכנות להטרדת עד.

מהי בכלל הטרדת עד?

בקודקס הפלילי של מדינת ישראל קיימת עבירת של הטרדת עד. סע' 249 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 מניח את יסודות העבירה ומגדיר אותה באופן הבא: "המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה על פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי, דינו מאסר שלוש שנים". תכליתה של העבירה, כפי שהובעה בהצעת החוק "לאסור כל הטרדה בנוגע לעדות בהליך משפטי או בנוגע לחקירה על פי דין, בלי שיהיה צורך להוכיח את הכוונה של הכשלת העדות או פגיעה במהימנותו של העד" [הצ"ח 1021, תשל"ג, עמ' 23].

הפסיקה פירשה את המונח "הטרדה" באופן רחב, הטומן בחובו מגוון רחב ובלתי מוגבל של מעשים ודרכי התנהגות, גם אם אלו אינם חמורים, אך ה בעלי מאפיין "שיש בהם כדי לגרום אי נעימות או אי רצון" [השופט חיים כהן ע"פ 247/71]. ובמקום אחר קבע בית המשפט שהמונח 'הטרדה' משתרע על "כל פנייה אל אדם בדיבור או במעשה שיש בו כדי לטרדו ממנוחתו או מעיסוק באותם עניינים שהוא בוחר לו מרצונו" [השופט שמגר ע"פ 526/90].

העבירה בניסוחה אוסרת הטרדתו של עד בכל שלב החל משלב החקירה ועד עד למסירת עדותו בבית המשפט. אולם בית המשפט העליון מצא לנכון להרחיב את תחולת העבירה וקבע "הטרדה זו – לפי לשון הסעיף ותכליתו גם יחד – יכולה להתרחש אף לאחר שנסתיים משפטו של הנאשם והוכרע דינו" [השופט מלצר רע"פ 9689/05].

אף אחד לא פנה לפילבר

אלא שבמקרה של פילבר אף אחד לא פנה ישירות אל העד, דיבר איתו או שוחח איתו, במקרה הזה, מדובר בקריאות מתוך רכב נוסע בסמוך למקום מגוריו של פילבר. סיטואציה זו מעוררת שאלה יסודית, האם גם פעולה מעין זו של הפגנה או מחאה במרחב הציבורי, בסמוך למקום מגוריו של פילבר יכולה להיחשב הטרדת עד.

קושי זה מתחדד שבעתיים אם אנו מוכנים לראות בפעולה זו אקט של הפגנה שכן, וכבר שנה לנו בית המשפט העליון ש"בעצם העובדה שקיומה של הפגנה עלול להביא להפרת הסדר, אין כדי לשלול את החופש להפגין. מידה מסויימת של פגיעה בסדר הציבורי היא מחיר שעלינו מוכנים לשלמו כדי להגשים את הזכות להפגין [השופטת דליה דורנר בג"ץ  4712/96], נכון הזכות לביטוי מחאה אינה זכות מוחלטת, והיא כפופה לחובת הציות לחוק, והזכות להפגין לעולם אינה יכולה לדור עם פריקת עולו של החוק, והתפרקות מוחלטת מאחריות וריסון. [עע"מ 3829/04].

אך באיזון בין הטרדת עד לבין חופש הביטוי וההפגנה דומה כי עד היום ניתן זכות הבכורה לחופש הביטוי וחופש הפגנה. כל שיוני במדיניות רשויות התביעה יחייבו פתיחה מחדש של כל טורי הדעה של עיתונאים שהביעו דעתם על אופיו של עד המדינה, על אישיותו, על אמינותו, החל מהרגע שפילבר מסר עדותו בפני רשויות החקירה. בוודאי שמצב זה אינו רצוי, והחלתה של מדיניות מעין זו הינה כרסום נוסף בחופש העיתונות וחופש הביטוי.

טוב שהחקירה לא הייתה נפתחת

כדי לחדד את הדברים ניתן להשוות בין הטרדת עד לבין העבירה של העלבת עובד ציבור כהגדרתה בסע' 288 לחוק העונשין. או העבירה של הפרעה לעובדת ציבור בעת מילוי תפקידו, כהגדרתה בסע' 288א לחוק העונשין. שתי עבירות שאף הן רחבות דיין כדי להכניס כמעט כל מעשה תחת שבטן. ולמרות זאת רשויות החקירה לא מצאו לנכון לקבוע כי ההפגנות המתקיימות אל מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה מידי מוצ"ש, נכנסות בצילן של אף לא אחת מהעבירות כנגד עובד ציבור אינן עולות כדי העבירה של הפרעה לעובד ציבור במילוי תפקידו, הרי שהן יתקשו לבוא ולהסביר כיצד מחאה פומבית יכולה להיחשב להטרדת עד.

הנה כי כן, פתיחת חקירה משטרתית בגין הטרדת עד בגין נסיעה ברכב עליו מותקן רמקול וממנו בוקעים שאלות באשר לדרך מסירת העדות, לא לתוכנה, ולא למהותה, מעלות קשיים משפטיים, שספק אם באיזון בין הזכויות השונות זוהי הדרך הראויה והנכונה. ולכן יכול וטוב היה שלא הייתה נפתחת החקירה משנפתחה.

וזאת עוד מבלי שלקחנו בחשבון את התדמית שמקננת בקרבו של האדם הסביר הקורא את הידיעה, בטעות הוא יכול להניח שהשאלות שהופנו בקריאה הן אמתיות, ורשויות אכיפת החוק שחוששות שמא העד ישנה את גרסתו היא ממשית.

==

אלישי בן-יצחק, עו"ד ומגשר מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט'.