צפו: המחווה המרגשת של המוזיקאי לקהילה האתיופית

אבן עזרא בגרסה האתיופית: לאחר שבועיים של הפגנות ומחאות של יוצאי אתיופיה, המוזיקאי שני חיון החליט ליצור מחווה מוזיקלית מאחדת.

חיון החליט ללמוד קצת על הקהילה האתיופית ועל המוזיקה המשמחת שלהם ויצר לחן חדש לפיוט המוכר של האבן עזרא בסגנון מוזיקה אמהרית. התוצאה מעניינת ומשמחת- צפו:

שני חיון כתב על הבחירה המעניינת: "קהילת יהודי אתיופיה – קווים לדמותה, ומתנה ממני אליה.

במשך כל שנות קיומה, הקהילה היהודית באתיופיה ערגה לציון, וחיפשה העמקה של הזהות היהודית שלה, כל זה מתוך מצבי קיצון קשים של בצורת רעב ומחלות, ואולי יותר מהכל – רדיפות קשות ואיסור מוחלט על קיום חוקי הדת היהודית.

עד שבשנת 1984 התנוצץ לו אור בהיר מעל הקהילה – מבצע משה.

ממשלת ישראל חיפשה איך להציל ולעזור לקהילה היהודית באתיופיה, אבל בהיעדר קשרים דיפלומטיים בין ישראל לאתיופיה, הקהילה היהודית באתיופיה נאלצה למצוא נתיבי בריחה לסודן – ומשם לארץ ישראל.

מאות אלפי קילומטרים של הליכה רגלית של משפחות שלמות, תוך ניסיון מתמיד להמלט משודדים, רוצחים ואנסים שבדרך.
מובן שחלק גדול מהקדושים הללו לא סיים את המסע, ומצא את מותו בדרך.

זה הסיפור של הקהילה המופלאה הזו.

כבר שנים שמרתקת אותי המוזיקה שהביאו איתם עולי אתיופיה, משהו באנרגיה המתפרצת, המקצב הלא ממוסגר, הריקוד…

אז שאלתי חבר מוזיקאי שהוא ממוצא אתיופי לפשר המקצב שלהם, ואיך סופרים אותו, מה בדיוק המשקל, איך זה הולך בדיוק.
לפני שהוא דפק לי חיוך מליון דולר והביא חיבוק רחמים הוא הפטיר: אוי אתם המוזיקאים הפראנג'ים (כינוי גנאי ללבנים), כל דבר אתם סופרים, הכל אצלכם צריך להיות מחושב, תנו קצת מקום ללב.

אז הבטחתי לעצמי שאני אתן מקום ללב, אבל בנתיים יש פה מקצב וצריך לחקור אותו.
אז כיאה לפראנג' לקחתי הקלטה ישנה של מקצב כזה, העליתי על תוכנת עריכת מוזיקה וגיליתי דברים מרתקים על הריתמוס האתיופי.

אבל אז, תוך כדי האזנה ללופ, נכנסתי לטראנס, לקחתי כלי נגינה, צמחה לה מלודיה, נוספו מילים. 'כי אשמרה שבת' המילים של רבי אברהם אבן עזרא, על היום המדיטטיבי הקדוש הזה.
שיר שצמח לו מתוך מחקר, ובעיקר מתוך אהבה גדולה לקהילה המופלאה הזאת – קהילת היהודים יוצאי אתיופיה.

כל מי שמקשר בין אירועי התקופה לבין יציאת הסינגל – על אחריותו בלבד. וכל מי שלא מקשר, גם על אחריותו בלבד"