הכתב הפוליטי עמיחי אתאלי, התייחס היום (שני) למכתב האמנים שקראו לעצור את המלחמה בעזה, ושיתף בחוויה אישית מטלטלת: "מעולם בחיי לא צפיתי בסרטוני זוועה.‏ לא כשהאיסלאמים התחילו עם האופנה החולנית הזאת בימי דעאש, וגם לא כששיכללו את השיטה לשידורים חיים בשבעה באוקטובר עצמו.‏ אבל בסרטון הספציפי הזה (ובעוד כמה אחרים) הייתי חייב להתעסק כחלק ‏ממשימותיי הצבאיות בראשית המלחמה.

‏אני נוטה להאמין שכל המתקררים, חותמי עצומות האומנים, והטוענים לרצח עם, לא ראו איך בן השטן מתעקש לכרות את ראשו של הפועל הזר באמצעות מעדר.‏ זה לא מצליח לו והוא מתעקש, שוב ושוב ושוב.‏ הסרטון הזה ילך איתי לנצח ולעולם לא אתקרר ממנו".

עוד הוא כתב: "מי שכורת את ראשו של פועל זר שאין לו שום קשר למה שמתרחש כאן, מי שעושה זאת בעקשנות חולנית, הוא, ואחיו, וקרובי משפחתו, יחזרו אלינו שוב ושוב, עם קלצ׳ניקוב, עם גרזן, אפשר גם עם מעדר, ולא ירפו עד שהראש שלנו ייכרת.‏

מתוך הטראומה האישית שלי, זאת שגדלתי לתוכה כילד, וזאת שנוספה במלחמה, אני הקטון מתכוון לעשות כל מה שאוכל כדי לצעוק את הצעקה הזאת ללא הרף.‏אין שום תוחלת לחיים של יהודים בעוטף עזה, באשקלון ולא בארץ ישראל כולה, כשבצד השני של הגדר חיים מיליונים שיותר מהכל חולמים לכרות לנו את הראש".