העיתונאי והמגיש הסרוג עקיבא נוביק, המשיך גם בסוף השבוע במנהגו וחשף בטורו השבועי בעיתון 'שביעי' למי הוא הצביע בבחירות.

"במשך חודש הייתי בטוח שאספר כאן עכשיו מדוע הצבעתי לאביגדור ליברמן", כתב נוביק והסביר מדוע חשב להצביע ליו"ר ישראל ביתנו: "אהבתי פלוס את מהלכיו כשר אוצר, ובעיקר את זה שהוא שם את האצבע על בעיית האוטונומיות. קודם המערב הפרוע הבדואי, ובזעיר אנפין גם האוטונומיות החרדיות. אם ייאבק בקצבאות, בגיוס, בלימודי חול, דייני. ומה עם זה שטוענים שהוא גס רוח, מפר הבטחות, מושחת ומרגל של הקרמלין? נו, חשבתי, אף פוליטיקאי אינו מושלם. צריך להתפשר על משהו".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

יו"ר מרצ גלאון אחרי הכישלון בבחירות

נוביק גילה מה גרם לו להחליט לרדת מהצבעה לליברמן, וכתב: "אלא שאז הגיעה עאידה תומא סלימאן עם תמיכתה במחבלים, וליברמן שתק. כדי לשמר את האפשרות להסתייע בה. וחשבתי: זה באמת הפתק הכי קרוב לדעותיי?. ואז הבנתי שאצביע לאביר קארה, שנלחם במונופולים ובקומוניסטים, והיה הראשון שזיהה שימינה היא "מפלגה של מטומטמים".

נוביק המשיך וכתב: "פתק אחד ידעתי שלא אשים: ב'. מימיי לא ראיתי קמפיין מביך ומקרינג' כמוזה של שקד. מסע השפלות והתפתלויות, ללא מילת חרטה על הממשלה שהקימה ושימרה. אבל לילה לפני הבחירות התקשיתי להירדם, ופתחתי את ספר הזיכרונות. כלומר, גללתי בטוויטר בשעמום, עד שנתקלתי בציוצים של שקד. כמה זוהמה מילולית. איזה רפש. נזכרתי שהרבה מזה הופנה גם כלפיי, וכלפי מי שתמכו לפרקים בכל מיני מהלכים שלה. נזכרתי בתחושה כשהרעל הזה מופנה כלפיך, ורחמיי נכמרו. סימסתי לסוקר שאני מקורב אליו: בטוח שהיא לא עוברת? אין סיכוי, ענה. בדוק? בדוק. ברזל? עקיבא, שחרר אותי, אמצע הלילה".

"קמתי ב – 7:00 ורצתי לקלפי. כבר בצאתי התחרטתי, אבל לפחות ידעתי שהפתק שלי לא ישמש להקמת ממשלה עם תומכי טרור, וגם לא ממשלה צרה".