אין דבר שנראה לנו רחוק מעולמנו המודרני כמו הקרבת קורבנות. מי שעוקב אחרי פרשות השבוע, כשמגיעים לספר ויקרא יש תחושה של נתק מהפסוקים וחוזרים להתחבר בספר במדבר או קצת קודם.
קורבנות מעוררים בנו הרבה תחושות לא נעימות בכלל. מול כל התחושות הללו מוציא פרופ' יוני גרוסמן את ספרו 'תורת הקורבנות – מחוות של בשר ורוח'. בספר גרוסמן מתייחס ומפרש את החלק הראשון של ספר ויקרא שעוסקים בתורת הקורבנות.
ההתייחסות היא באופן כולל לנושא הקורבנות ובאופן פרטני לכל קורבן וקורבן על סוגיו השונים ופרטי הדינים שלו. אחד הדברים המרשימים הוא רשימת המקורות שמשרעת לאורך כמעט 40 עמודים!

ומלמדת על העומק והרוחב של עבודתו של גרוסמן. גרוסמן ניגש אל הקורבנות כמבטאים עמידה דתית של האדם מול ד' וכדרך להבעה של האדם. הקורבנות עצמם מבטאים ניואנסים שונים של עבודת ד' שעומדים לפני האדם.
כך למשל מוצא גרוסמן משמעות כוללת לקורבן העולה שמתפרטת למשמעויות שונות בסוגי העולה השונים – בקר, צאן ועוף. כדרכו, הדברים מבוססים על הפסוקים בצורה ברורה או על פרשנים שונים, ותמיד יש לגרוסמן נקודת חידוש משלו על הדברים.
גרוסמן כותב את הדברים בצורה בהירה ומנוסחת היטב, שווה לכל נפש, ולא כחיבור אקדמי גבוה. הרעיונות שהוא מביא מעניינים ומחדשים, ויוצרים עניין להמשיך בקריאת הספר מתוך רצון ללמוד ולהכיר עוד.
מרחב הדעות והאנשים שמובאים בספר הוא רחב וגדול ונותן לנו הקוראים זווית ראיה רחבה מאוד של הנושא בכל פרק. הספר בנוי כפרשנות צמודה של הפרקים הראשונים בספר ויקרא, מה שמקל עוד יותר על הקריאה.
הקושי היחיד שנותר הוא אורכו של הספר (למעלה מ-600 עמ') שדורש זמן קריאה אבל לא חייבים לסיים אותו בשבת אחת וניתן לפרוס את הקריאה. חוסר ההתמודדות של רבים מאיתנו עם נושא הקורבנות הופך את הספר הזה לחשוב יותר, מעניין יותר וכמובן למתאים מאוד לפרשות השבוע שבהן אנחנו מצויים כעת.
'תורת הקורבנות – מחוות של בשר ורוח, פרופ' יונתן גרוסמן, 675 עמ', הוצאת מגיד

מה דעתך בנושא?
2 תגובות
0 דיונים
משה אהרון
תורת האותיות הזעירות - ועתיד הקורבנות. בס"ד. להבנתנו שלנו עדיין לא ירדנו לשורש כוונותיה של התורה בטכניקה המיוחדת של האותיות הזעירות ובפרט בשני הפרשיות הראשיות של הקורבנות ...
תורת האותיות הזעירות - ועתיד הקורבנות. בס"ד. להבנתנו שלנו עדיין לא ירדנו לשורש כוונותיה של התורה בטכניקה המיוחדת של האותיות הזעירות ובפרט בשני הפרשיות הראשיות של הקורבנות : פרשת ויקרא [שהאות הזעירא בה היא "א" במילה : "ויקרא"] ובפרשת צו, שהאות הזיערה בה היא "מ" במילה : "מוקדה". לא יעלה על הדעת כי בתורת אמת, מי שכתב אותה ,הניח רמזים סמוכים בפרשיות סמוכות. רמזים שוודאי קשורים בעיקר הנושא : הקורבנות ואנו לא נתייחס אליהן בכובד ראש, על מנת לראות כיצד הן משליכות על עצם הרעיון של הקרבת קורבנות . אז כבר כתבנו על האות בזעירא "א" שבפרשת ויקרא שמשמעותה הזערת הערך של הקורבנות , בזה שבעצם הקריאה אליהן יש רמז לסופן דהיינו מקריותם של הקורבנות שהמילה ויקרא במגמת הזערה של האות "א" עד לאיפוסה - .מקבלים את המילה "ויקר" מקריות במובן של אירעיות . להבדיל רמז לקורבנות בלעם" . במילים אחרות רעיון הקורבנות לכתחילה בא לתקופה אירעית שסופה ימוג כל הרעיון והצורך בקורבנות שהקב" לא נצרך להאכילו בלחם וגם לא לספק לו ריחות של ניחוחות והנה באותו האופן גם האות הזעירא שבפרשת צו האות "מ" של המילה מוקדה היא זעירא לרמז על מועד זעיר וזמני ש"העולה", כשם ש"עלתה" לצורכיהם של בני האדם .כך לימים תרד ותעלם לה כלא הייתה כלל. והנה אני מניח שבשלב זה של הקריאה נעים זעים מי מכם בחוסר נוחות. ואולי אפילו בתרעומת . לאמור : מאין לך כל זה ועד כדי לאפס גופי תורה .מאין לך העוז לבטל אושיות מקראיות שעד היום למעשה מכתיבים אפילו את רוח ותוכן תפילותינו. לאלה אני מבקש שיקראו שוב ובעיון את הפטרת הפרשה - פרשת השבוע צו. ולצורך העניין אביא ציטוט חלקי מההפטרה : "כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר. כב כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח. כג כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם. כד וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא-הִטּוּ אֶת-אָזְנָם, וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת, בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע; וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר, וְלֹא לְפָנִים.". הנה כי כן,האם מה שאמר הנביא מחזקים את מה שנכתב לעיל. האם אין בדברי הנביא ירמיה כי הקב"ה לא ציווה על דברי עולה וזבח בכדי לטלטל אותנו ולאלץ אותנו לנסות להבין עמוק באלה הדברים. ואכן ביום הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים לא ציווה עליהם על עולה וזבח הנאכלים של מאכולת אש. אלא ציווה עליהם על קורבן פסח שהוא כל כולו מאכל לאדם ולא למאכולת אש .ב"חרות של גאולה". אין אוכל לאל אלא אוכל לצלמו - האדם. והנה בהמשך, חטא העגל קילקל .ולא היה מנוס אלא מ"אימוץ" לשעה את תורת הקורבנות. תורת הקורבנות ניתנה לשעה אך ל"לילה" של חושך. עד לבוקר של גאולה. שנאמר : זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ. . והנה עוד התייחסות התורה והדגשה לאירעיותם של הקורבנות : זֹאת הַתּוֹרָה, לָעֹלָה לַמִּנְחָה, וְלַחַטָּאת, וְלָאָשָׁם; וְלַמִּלּוּאִים--וּלְזֶבַח, הַשְּׁלָמִים. לח אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינָי: בְּיוֹם צַוֺּתוֹ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶת-קָרְבְּנֵיהֶם לַיהוָה--בְּמִדְבַּר סִינָי.. הנה כי כן, אם עד עכשיו התורה פירטה לגבי כל סוג של קורבן בפתיח : "וזאת תורת..." [למשל : "וזאת תורת העולה"] הנה בשלב של סיכום חוזרים למסד. ל"זאת התורה" בכללותה - תורת ישראל ולפיה אומנם ציווה ה' כבר בהר סיני בפעם השנייה לאחר חטא העגל] על הקורבנות אך הציווי היה אך "להקריב את קורבניהם לה' במדבר סיני". דגש - ב"מדבר סיני" ציווי בפירוש אך לשעה ותקופה ,אשר נמשך ונמשך לפי חולשת הדורות . וכך עד הבוקר של הגאולה...... משה אהרון
המשך 09:20 20.03.2022שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
משה אהרון
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר. כב כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח. כג כִּי...
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר. כב כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח. כג כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם. כד וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא-הִטּוּ אֶת-אָזְנָם, וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת, בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע; וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר, וְלֹא לְפָנִים. כה לְמִן-הַיּוֹם, אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה--וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת-כָּל-עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ. כו וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְלֹא הִטּוּ אֶת-אָזְנָם; וַיַּקְשׁוּ, אֶת-עָרְפָּם--הֵרֵעוּ, מֵאֲבוֹתָם. כז וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ; וְקָרָאתָ אֲלֵיהֶם, וְלֹא יַעֲנוּכָה. כח וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא-שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָיו, וְלֹא לָקְחוּ, מוּסָר; אָבְדָה, הָאֱמוּנָה, וְנִכְרְתָה, מִפִּיהֶם
המשך 09:18 20.03.2022שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
משה אהרון
תורת האותיות הזעירות - ועתיד הקורבנות. בס"ד. להבנתנו שלנו עדיין לא ירדנו לשורש כוונותיה של התורה בטכניקה המיוחדת של האותיות הזעירות ובפרט בשני הפרשיות הראשיות של הקורבנות ...
תורת האותיות הזעירות - ועתיד הקורבנות. בס"ד. להבנתנו שלנו עדיין לא ירדנו לשורש כוונותיה של התורה בטכניקה המיוחדת של האותיות הזעירות ובפרט בשני הפרשיות הראשיות של הקורבנות : פרשת ויקרא [שהאות הזעירא בה היא "א" במילה : "ויקרא"] ובפרשת צו, שהאות הזיערה בה היא "מ" במילה : "מוקדה". לא יעלה על הדעת כי בתורת אמת, מי שכתב אותה ,הניח רמזים סמוכים בפרשיות סמוכות. רמזים שוודאי קשורים בעיקר הנושא : הקורבנות ואנו לא נתייחס אליהן בכובד ראש, על מנת לראות כיצד הן משליכות על עצם הרעיון של הקרבת קורבנות . אז כבר כתבנו על האות בזעירא "א" שבפרשת ויקרא שמשמעותה הזערת הערך של הקורבנות , בזה שבעצם הקריאה אליהן יש רמז לסופן דהיינו מקריותם של הקורבנות שהמילה ויקרא במגמת הזערה של האות "א" עד לאיפוסה - .מקבלים את המילה "ויקר" מקריות במובן של אירעיות . להבדיל רמז לקורבנות בלעם" . במילים אחרות רעיון הקורבנות לכתחילה בא לתקופה אירעית שסופה ימוג כל הרעיון והצורך בקורבנות שהקב" לא נצרך להאכילו בלחם וגם לא לספק לו ריחות של ניחוחות והנה באותו האופן גם האות הזעירא שבפרשת צו האות "מ" של המילה מוקדה היא זעירא לרמז על מועד זעיר וזמני ש"העולה", כשם ש"עלתה" לצורכיהם של בני האדם .כך לימים תרד ותעלם לה כלא הייתה כלל. והנה אני מניח שבשלב זה של הקריאה נעים זעים מי מכם בחוסר נוחות. ואולי אפילו בתרעומת . לאמור : מאין לך כל זה ועד כדי לאפס גופי תורה .מאין לך העוז לבטל אושיות מקראיות שעד היום למעשה מכתיבים אפילו את רוח ותוכן תפילותינו. לאלה אני מבקש שיקראו שוב ובעיון את הפטרת הפרשה - פרשת השבוע צו. ולצורך העניין אביא ציטוט חלקי מההפטרה : "כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר. כב כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח. כג כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם. כד וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא-הִטּוּ אֶת-אָזְנָם, וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת, בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע; וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר, וְלֹא לְפָנִים.". הנה כי כן,האם מה שאמר הנביא מחזקים את מה שנכתב לעיל. האם אין בדברי הנביא ירמיה כי הקב"ה לא ציווה על דברי עולה וזבח בכדי לטלטל אותנו ולאלץ אותנו לנסות להבין עמוק באלה הדברים. ואכן ביום הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים לא ציווה עליהם על עולה וזבח הנאכלים של מאכולת אש. אלא ציווה עליהם על קורבן פסח שהוא כל כולו מאכל לאדם ולא למאכולת אש .ב"חרות של גאולה". אין אוכל לאל אלא אוכל לצלמו - האדם. והנה בהמשך, חטא העגל קילקל .ולא היה מנוס אלא מ"אימוץ" לשעה את תורת הקורבנות. תורת הקורבנות ניתנה לשעה אך ל"לילה" של חושך. עד לבוקר של גאולה. שנאמר : זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ. . והנה עוד התייחסות התורה והדגשה לאירעיותם של הקורבנות : זֹאת הַתּוֹרָה, לָעֹלָה לַמִּנְחָה, וְלַחַטָּאת, וְלָאָשָׁם; וְלַמִּלּוּאִים--וּלְזֶבַח, הַשְּׁלָמִים. לח אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינָי: בְּיוֹם צַוֺּתוֹ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶת-קָרְבְּנֵיהֶם לַיהוָה--בְּמִדְבַּר סִינָי.. הנה כי כן, אם עד עכשיו התורה פירטה לגבי כל סוג של קורבן בפתיח : "וזאת תורת..." [למשל : "וזאת תורת העולה"] הנה בשלב של סיכום חוזרים למסד. ל"זאת התורה" בכללותה - תורת ישראל ולפיה אומנם ציווה ה' כבר בהר סיני בפעם השנייה לאחר חטא העגל] על הקורבנות אך הציווי היה אך "להקריב את קורבניהם לה' במדבר סיני". דגש - ב"מדבר סיני" ציווי בפירוש אך לשעה ותקופה ,אשר נמשך ונמשך לפי חולשת הדורות . וכך עד הבוקר של הגאולה...... משה אהרון
המשך 09:20 20.03.2022שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
משה אהרון
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר. כב כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח. כג כִּי...
כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר. כב כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח. כג כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם. כד וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא-הִטּוּ אֶת-אָזְנָם, וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת, בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע; וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר, וְלֹא לְפָנִים. כה לְמִן-הַיּוֹם, אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה--וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת-כָּל-עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ. כו וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְלֹא הִטּוּ אֶת-אָזְנָם; וַיַּקְשׁוּ, אֶת-עָרְפָּם--הֵרֵעוּ, מֵאֲבוֹתָם. כז וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ; וְקָרָאתָ אֲלֵיהֶם, וְלֹא יַעֲנוּכָה. כח וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא-שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָיו, וְלֹא לָקְחוּ, מוּסָר; אָבְדָה, הָאֱמוּנָה, וְנִכְרְתָה, מִפִּיהֶם
המשך 09:18 20.03.2022שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר