חשיבות הפעילות הגופנית בזמנים רגישים

פעילות גופנית מתקשרת אוטומטית למצב גופני אופטימלי, שמחת חיים ומראה נהדר. האימון הוא מצב פעיל, אנרגטי, וכשאנו נוהגות, לדוגמה, ופתאום רואות אישה רצה בצד הדרך אנחנו מתמלאות חשק, או לכל הפחות חולפת בראשנו המחשבה "איזה כיף לה שהיא בכושר, הלוואי עלי".

הפעילות הגופנית מעלה אסוסיאציה של בריאות: מתאמנת חזקה וחיונית ששומרת על כושר גופני. אך האם ספורט הוא עבור נשים בריאות בלבד? עד כמה אנו מודעות לחשיבות הפעילות הגופנית עבור אוכלוסיות המתמודדות עם קשיים גופניים ו/או נפשיים?

הקושי להתעמל בזמני התמודדות

אם חווית משבר כלשהו בחייך, את מרגישה דכדוך מסויים, או שגופך חלש מהרגיל, ככל הנראה יהיה לך קשה לצאת לאימון. גם אם גופך מתגעגע לפעילות ואת יודעת שההתעמלות תועיל לך, בזמנים רגישים האנרגיות נמוכות. ייתכן גם שפעילות גופנית במצבך הנוכחי, נתפסת בעינייך כ׳מותרות׳, ואת תמצאי את עצמך מוותרת על הספורט שוב ושוב.
(כמובן שאם יש לך דלקת גרון או וירוס שיחלפו תוך כמה ימים, אפשר וצריך לנוח. אין כוונתי להתעמלות בכל זמן או מחיר, אלא הטור מתמקד בתקופות ארוכות של חולשה, עייפות, תשישות וכדומה).

חשיבות הפעילות הגופנית בזמנים רגישים

את תרומת הספורט לבריאות ולתחושה הטובה אנחנו כבר מכירות: בראש ובראשונה הפעילות הגופנית מחזקת את המערכת החיסונית, ממריצה את הדם ואת פעולת הלב, תורמת למצב רוח טוב, שינה איכותית ועוד ועוד. כמובן שהנ״ל חשוב ומסייע, אך ישנם היבטים נוספים שחשוב להדגיש.

הפעילות הגופנית מסייעת לשמור על שגרה – בזמני חולשה ו/או התמודדות אנו לחוצות יותר, חשות לעיתים אי ודאות וחוסר בטחון. ההגעה לחדר הכושר / השתתפות בשיעור ספורט קבוע, פעם או מספר פעמים בשבוע, תסייע לך לשמור על יציבות כלשהי בחייך. למרות התקופה המערערת, ההתעמלות תסייע לך להתמודד. ויותר מזה, יהיה לך קל יותר לחזור לסדר יום תקין ולשגרה קבועה, כיוון שלא הכל התפרק והשתנה.

הפעילות הגופנית תחבר אותך לעצמך – בתקופות בהן אנו מתמודדות עם דברים רבים, מסעירים ושונים, אנו נוטות להתנתק מעצמנו. פתאום הכל נורא חשוב: צריך לדאוג לפרטים טכניים רבים, ללמוד מיומנויות חדשות, יש הרבה לחץ ואולי גם כאב באויר, ואז את הופכת פחות חשובה, או לפחות דוחה את עצמך לתחתית הרשימה: ״שאני עכשיו אצא להליכה? בזמן כזה?! אני לא יכולה להרשות לעצמי״, את אומרת לעצמך, כולם באים לפנייך ותמיד ישנם דברים דחופים ממך. את, לדעתך, יכולה לחכות.
אז זהו שלא. אסור לך להזניח את עצמך. יש לך אחריות כלפי הנפש והגוף שלך, בדיוק כפי שאת חשה צורך לדאוג לאחרים. צאי לאימון, התנתקי מהסלולרי לשעה קלה, תני לגוף שלך יחס, הרשי לנפש שלך להתבטא ולדרוש קצת לעצמה. זה בסדר, זה טוב וחשוב.
לאחר האימון דברים יתבהרו, את תהיי רגועה יותר. הספורט מפחית את רמת החרדה ופתאום גם ייפתח פתח לתקווה.
׳לעשות כושר׳ זה לא מותרות! בדיוק כשם שאת דואגת לאכול, לשתות ולישון, את משקיעה גם בהתעמלות. וזו השקעה שתחזיר את עצמה בכל התחומים.

לא לשקוע, אלא לצוף על פני המים

היום, ביום שאחרי יום השואה, קמתי עם כאב גדול בלב. לשמוע את העדויות הקשות, להביט בפני הילדים הרכים, האימהות הקרועות והגברים השבורים, היה קשה מנשוא.
ובתוך השבר העמוק, מאירים את המציאות השורדים, ניצולי השואה, אנשים גדולים שבחרו בחיים למרות שנראה היה שהכל נגדע. המשפחות החדשות שנולדו לתוך הסיפורים והשתיקות העמוקות, הצאצאים שיעבירו את סיפור הוריהם מדור לדור.
מה שמאפיין סיפורים רבים ששמעתי, זו הבחירה שלא לשקוע בכאב, אלא להסתכל קדימה, לצוף על פני השבר ולהמשיך.

כשאת בתקופה קשה תבחרי להמשיך.
אל תשקעי לתוכה, צופי מעליה.
ובעוד כמה זמן יבוא גל חדש ויישא אותך אל חוף מבטחים.

בהצלחה!

===========================================================================

הכותבת: אלישבע אריה-בן חמו, מדריכת ספורט, מחברת את עולם הפיטנס לחיי היומיום