אני קוראת את הפולמוסים שעולים לכותרות בוקר וערב. ראשית אקדים ואומר שזכיתי ללמוד קצת במדרשת הרובע לפני כ-8 שנים.

במשך השנה נהנתי מאוד ללמוד שם, אצל הרבנים – הרב אלישע וישליצקי, הרב אוהד תירוש, הרבנית דנה סליי והרבנית עידית איצקוביץ. הלימוד פתח לי את הלב לתפילה. בהבנה עמוקה של המילים, של הכוונות המתאימות.

למדתי אצל הרב וישליצקי על אמונה והגאולה. בשיוך שלנו לעם ישראל. תורת ארץ ישראל במיטבה. אני חושבת שיש הרבה בריאות בחשיבה הזו, הממלכתית, של היותי חלק מהכלל ושעליי לפעול למען עם ישראל ולעשות כל מה שידי משגת עבורו. אם זה בגרעינים ובמעורבות בחברה הישראלית. השתייכתי באופן חלקי לחוגים אלו, עם הזמן זזתי למרכז, אולי בהשפעת החוגים החדשים בהם למדתי, ביניהם החוג למחשבת ישראל, כנסים של מכון הרטמן ועוד, ונחשפתי לתורות עמוקות ולתורה עגולה המכילה קולות והגויות שונות לפעמים כאלו שיונקות מתורות מזרח (סופיות, בודהיזם, זן) שבעומק גיליתי שרב המשותף על המפריד. בחרתי להיות נאמנה לתורה שפועלת בהתאם לרוח הזמן ולעולם המודרני המערבי בו אני חיה ופועלת.

זכיתי להכיר גם את הרבנית טאו וללמוד ממנה את 'תומר דבורה' למשה קורדובירו ספר מוסר קבלי מהמאה ה-18, שנוגע בתיקון המידות באופן הדרגתי, בדומה למסילת ישרים. ספר שהרמח"ל חיבר לאחר שנגזר עליו חרם והוא הוגלה ונאסר עליו לעסוק בקבל מעשית.

אחרי ההקדמות והסמי אפולוגטיקה אגיע לתורף הדברים: נמאס לי ממחלוקות. נמאס לי להיות בצד המתגונן שנדרש להגיב בסלחנות כלפי עמדות שלטעמי, במחילה, קצת מתנשאות. עמדות שבאיזה שהוא אופן מבטאות אמירה שהאמת היא אחת, והיא נמצאת אצלם, ואז אני בסוג של מילכוד כי מה לי להתמודד עם העמדות האלו? למה להגביר מחלוקת? למי זה טוב? מה זה מקדם?

אבל מנגד קשה לשבת באדישות ולשמוע עמדות קשות, פוגעניות. אם זה בפרשת הרב יגאל לוינשטיין, שגם אצלו זכיתי ללמוד מעט, לפני כ-20 שנה, דברים מופלאים ומחוברים לעולם הדתי שלי דאז. Some of my best friends הלכו לעלי ורואים בו מנהיג אולי אפילו עד היום. אבל איפה האחריות הציבורית? איפה הרגישות שלו כלפי אחיו בשר מבשרו, שנולדו הומואים, בלי אפשרות לשינוי?

נחזור רגע לרב טאו. מצד האמת זכותו לבחור להתמזג עם איזה גוף שיבחר. אבל להטיל דופי במכללת הרצוג? עם כזו יראת שמים?אומנם עם גישה ביקורתית וחתירה בלתי מתפשרת ללמוד את הדברים כהוויתם לצד העמקה והתייחסות למקורות שלא עולים בקנה אחד עם פשט הדברים או שמבטאים מחשבה מורכבת יותר. אבל אני סוברת שמצד האמת, שזה בוודאי גם רוח חז"ל, ורוח בית סבא.

הרד"צ הופמן שזכיתי להכנס למעגל משפחתו, ובידי כמה מכתביו, מבטא את רוח התורה עם דרך ארץ. מה שנקרא ניאו אורתודוכסיה.

הדרך של הרב עזריאל הילדסהיימר, הרש"ר הירש היו לו לשותפים בהנהגה. ובהמשך בדורנו הרב ברויאר, שגם אצלו זכיתי ללמוד בימי שבתי בתוכנית המתיבתא בבר אילן. הוא לימד אותנו את חומש בראשית בדגש על סיפור הבריאה. לא שהבנו הרבה, מה שכן ראינו אותו מתמודד עם ביקורת המקרא. ובהמשך לימודיי התוודעתי לספר שכתב – "עם ועדה" . הרד"צ הופמן התמודד עם ביקורת המקרא. ליתר דיוק כתב את עבודת הדיסרטציה שלו על הביקורת על התלמוד ולמעשה ראה בשיטת הרבדים התלמודית כיוון לימודי ראוי.

אני מחפשת תורה עם דרך ארץ שלעיתים מעט נעדרת. אני רוצה להגביר אהבה בין הרבנים והרבניות. לאחרונה יש יוזמה יפה וברוכה של הרבנית חנה קטן ליצירת פורום ושיח בין רבניות מאגפים שונים בציונות הדתית. יש קצת פעילות חברתית בשיתוף עם הח"כית שולי מועלם. של לחימה בזנות וקידום חוק הפללת לקוחות של נשים בזנות. כדי שאפשר יהיה להוציא אותן ממעגל זה. נשים שמבחינתי הן בגדר אנוסות. שאחוז גבוה מהן עבר תקיפה מינית נשים שכמעט באופן הגיוני, או חצי אוטומטי נכנסו לעולם הקשה והבלתי אנושי הזה.

אני פונה אל הרבנים מכל הקשת הציונית דתית. הגבירו אהבה וכבוד הדדי. אני מצפה לראות בכנסים של 'דרך אמונה' ומרכז ליב"ה דמויות כמו הרב שרלו, הרב סתיו, רבני בית הלל ומהאגף המתון. למה בכנסים של צוהר ובשבתות של ארגון רבני בית הלל יוזמנו רבנים מהקצה השני ותינתן להם ההזדמנות להשמיע את תפיסת עולמם. והפוך זה נדיר שזה קורה, אם בכלל. אלו ואלו דברי אלוהים חיים.

=======

ורד מזומן-אביעד היא מייסדת ועומדת בראש בית מדרש מערבא-אמונה- במערב השומרון