סינמה שו"ת פרק 17. אור סיגולי מגיע לפסטיבל הקולנוע בירושלים בזמן לא פשוט. שנה ראשונה בתפקיד המנהל האומנותי, מלחמה בעזה, ובמקביל גם יציאת ספרו החדש "אלו שעזבו".

במהלך השיחה הוא חושף את הקלעים של אחד הפסטיבלים המרכזיים בישראל, מספר על האתגרים והקשיים, ומגדיר את האופי הייחודי של פסטיבל ירושלים.

סינמה שו"ת 17: אור סיגולי – איך בוחרים סרט לפסטיבל הקולנוע בירושלים?

להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסטים – לחצו כאן

מה זה אומר להיות מנהל אומנותי?

"בעצם ברמה המיידית זה אומר שאני אחראי על התוכנית, על בחירת הסרטים, על מה שהפסטיבל רוצה להראות לקהל", מסביר סיגולי. "העניין הוא שהעבודה על בחירת הסרטים יותר מסובכת ממה שנראה. זה לא שאני רק מסתובב בפסטיבלים ורואה סרטים. הקונספט הוא לדעת מה לחפש – אנשים נורמליים לא יכולים לדעת איזו כמות של סרטים נעשית בשנה."

התהליך מורכב מביקורים בשניים-שלושה פסטיבלים מרכזיים בשנה (כמו קאן וברלין), מעקב אחר יוצרים מבטיחים, וניהול מתמשך של קשרים עם מפיצים ויוצרים. "אתה תמיד במצב מטורף כשאתה באירועים האלה כי כל פעם שאתה הולך לסרט אתה יודע שאתה מוותר על שלושה אחרים", מתאר סיגולי את הלחץ הייחודי של מנהל פסטיבל.

מה מייחד את פסטיבל ירושלים? סיגולי מספר שקודמו אלעד סמורזיק השתמש במילים "cutting edge", והוא מסביר: "הפסטיבל קצת מנסה לבחון את הגבולות של השפה הקולנועית. לוקחים קצת יותר סיכונים בבחירת הסרטים. כמובן שיש לנו את הסרטים הגדולים ששיכולים לדבר לקהל רחב יחסית – זה חלק מאוד חשוב מפסטיבל קולנוע. אבל פסטיבל ירושלים קצת הולך באמת יותר על הקצה, לא מפחד מסרטים מאתגרים."

השיחה נוגעת גם בסרט השנוי במחלוקת "כן" של נדב לפיד, שעורר ביקורת עוד לפני שנצפה. "לעולם לא היינו מקרינים סרט שיש בו בעייתיות באיזשהו הקשר. יש ביקורת – זה מותר, הצגה, התמודדות עם צדדים שליליים בנו כחברה – זה מותר, בהכרח אפילו בעיניי. אבל אני חושב שהדרך שבה מציגים את הסרט היא לא נכונה, היא פשוט ממש לא נכונה."

סיגולי מספר שהוא וצוות הפסטיבל צפו בסרט במלואו: "אני מקווה שכשאנשים יבואו לראות הסרט ויתמודדו איתו – וזה באמת סרט מאוד עמוס שמצריך המון אנרגיה ומחשבה מהצופה – יראו שיש בזה הרבה דברים חיוביים ולגיטימיים."

השנה נבחר לפתיחה הסרט "ערך סנטימנטלי" של יואכים טרייר. "זאת דרמה משפחתית של במאי נורווגי נפלא שעולם הקולנוע הבינלאומי עוקב אחריו כבר כ-20 שנה", מספר סיגולי. "הסרט עוסק בשתי אחיות שאביהן – במאי מפורסם – חוזר לחייהן ומבקש מהבת הבכורה שלו לגלם את אמו בסרט שהוא יוצר על חייו. התהליך הזה מעלה שאלות על הגבול בין חיים לאמנות."

השנה זוכה גל גדות בפרס הוקרה של הפסטיבל, בחירה שמשמחת במיוחד את סיגולי: "מעבר לזה שהיא כוכבת מהגדולות שהיו בזמן האחרון לא רק בישראל אלא בעולם, הדרך שבה היא תרמה לקולנוע המסחרי עצומה. אני לא חושב שאנשים שמים לב כמה ההצלחות שלה משמעותיות."

התוכנית הישראלית השנה כוללת עשרה סרטים, שמונה מהם בתחרות ושניים בהקרנות מיוחדות. "יצא במקרה לחלוטין שרוב הסרטים בוימו על ידי נשים", מספר סיגולי. "יש לנו רק סרט אחד של במאי בלבד, יש עוד סרטים שבוימו בשיתוף של במאי ובמאית. זה קרה לחלוטין במקרה."

הוא מסביר שכשזה מגיע לסרטי ביכורים, "הנוכחות של הבמאיות היא מאוד גדולה. כשזה מגיע לסרט שני, שלישי, רביעי ויותר, רואים איך האיזון הוא פשוט מופר לחלוטין. וזה מעלה הרבה שאלות ודברים שאולי צריך לבדוק ולתקן."

סיגולי מספר על כמה סרטים שהוא מתרגש אליהם במיוחד. "יש סרט הונגרי שנקרא 'לקחים' – סרט יפה שמספר על תחילת שנה חדשה בבית ספר יסודי בהונגריה דרך עיניים של ילד שהצטרף לאחת הכיתות. הוא מצולם יפה הרבה יותר ממה שסרט כזה אמור להיות."

הוא מספר גם על סרט "19": "סרט התבגרות של בחור שעוזב את איטליה ללונדון כדי ללמוד חשבונאות, ומגלה שזה לא הכיוון שלו. הוא נמשך יותר לעולם הספרות והרוח. זה סרט שתופס בצורה חזקה את התחושה הזאת של תחילת החיים הבוגרים – הנעורים נגמרים, החיים מתחילים עכשיו."

סיגולי מסיים בהערה על האתגר הגדול: "הדבר שאני הכי מאחל זה שלא תהיה פה מלחמה יותר ושאנחנו נשקם את התדמית שלנו בעיני העולם. זה אומר שיגיעו יותר קולנוענים לפסטיבל מרחבי העולם וזה אומר שנוכל להביא אפילו יותר סרטים ושהגיוון יהיה רחב יותר."

לפי דבריו, "הפסטיבל רואה את עצמו כגשר בין העולם לישראל, כדי להביא הרבה סיפורים וסרטים מכל העולם ממקומות שלא נתקלנו בהם." זהו אתגר מורכב במיוחד בתקופה הנוכחית, אבל סיגולי נחוש להמשיך ולהציג לקהל הישראלי את המגוון הרחב של הקולנוע העולמי.

אור סיגולי, בשנתו הראשונה כמנהל אומנותי, מביא לפסטיבל הקולנוע בירושלים גישה של נטילת סיכונים מחושבים, הרחבת הגבולות האומנותיים, ושמירה על הגשר התרבותי החשוב בין ישראל לעולם הקולנוע הבינלאומי.