אנחנו על סיפם של ימי בין המצרים, ועל כן ראוי למקד את ההסתכלות במתמודדי הנפש ובאופן שבו הם חווים את התקופה הזו.

אקדים שתי הערות כלליות: (א) ההדרכות הבאות הם לכל תקופת שלושת השבועות. אם יש לי צורך לייחד את הדיבור על תשעת הימים (או שבוע שחל בו) – אדגיש זאת במפורש. (ב) אני יודע שיש מהדברים שאכתוב כאן שיש מי שיאמר עליהם: "זה הייתי מתיר גם בלי צורך נפשי". ייתכן מאוד, אך במאמר זה לא באתי אלא להזכיר כל דבר ששייך אצל מתמודדי הנפש.

מנהגי אבלות בבין המצרים

א. מתמודדי הנפש היודעים שאווירת שלושת השבועות מדרדרת את מצבם הנפשי, אינם צריכים להתמסר לאווירה זו, ומותר להם להעסיק עצמם בדברים אחרים, ואף דברים משמחים, כדי למנוע הידרדרות זו.

ב. מתמודדי נפש ששמיעת מוסיקה מסייעת בידם לתפקד בימים אלו – מותרים בכך.

ג. מחלקה פסיכיאטרית שנוהגת להשמיע מוסיקה על מנת להרגיע את המטופלים, יכולה להמשיך בכך בשלושת השבועות.

ד. לפעמים מוצאים אצל מתמודדי נפש ששגרה מסוימת עוזרת להם להתמודד עם היום–יום, בין בתור משהו שעוזר להם להתחיל את היום, ובין כדי להסיח את דעתם מסבלם. אדם שחלק משגרה זו הינה עשיית כביסה דבר יום ביומו – מותר בכיבוס בתשעת הימים (לספרדים – שבוע שחל בו). אדגיש כי פעמים רבות אין צורך בהיתר זה כי ניתן לדרבן את המתמודד לפעילות או לסיח את דעתו על ידי מעשים אחרים.

ה. ילד עם אוטיזם או הפרעת התנגדות (ODD) ששהייה בבריכה עוזרת להרגיע אותו ולשלוט ברגשותיו, מותר בכך גם בתשעת הימים (לספרדים – שבוע שחל בו).

ו. מי שסובל מהפרעה נפשית בחומרה כזו שדינו כחולה שאין בו סכנה, או חמור מכך, פטור מצום תשעה באב, וקל וחומר לשאר הצומות.

דין הצומות למתמודדי נפש

ז. אלו המתמודדים עם צָיְמנות (אנורקסיה נרבוזה), אף אם לעת עתה הם מאוזנים, לא יצומו בתשעה באב, וקל וחומר שלא יצומו בשבעה עשר בתמוז, צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר ותענית בכורות (מלבד במקרים קלים מאוד).

ח. פעם ניגש אלי אברך בישיבה אחת שהתמודד עם טריכוטילומניה, וסיפר לי כי לעיסת מסטיק סייעה בידו להתמודד עם הדחף לתלוש את שערות זקנו. הוא שאל אותי אם מותר לו ללעוס מסטיק בצומות. השבתי לו (והמקורות לכך בספרי "נפשי בשאלתי") שמלבד יום הכיפורים, אין בכך שום בעיה.

ט. אין צריך לומר שאם הצום מביא לידי התקף מאני אצל המתמודדים עם הפרעה דו–קוטבית, שאינם צריכים לצום.

הורים לבעלי צרכים מיוחדים

י. שאלה מורכבת שאני נשאל כמה פעמים בשנה (לפני הצומות) הינה השאלה של הכוחות של ההורים לטפל בילדים אם הם (ההורים) צמים. הורה לילד שמתמודד עם אוטיזם, לדוגמה, צריך לעיתים הרבה כוחות כדי לעזור ולסייע לו, ויש חשש שהצום יזיק למאמצים אלו. כמובן שקשה לתת כלל בזה, והורים שיכולים לצום, גם אם במעט קושי, צריכים לעשות זאת. אולם, אם הטיפול בילד – במידה והוא עצמו כחולה שאין בו סכנה – ניזוק באופן משמעותי, נראה לי שגם המטפל אינו חייב לצום. ובשאלות כאלו עדיף לשאול כל מקרה לגופו ולבחון את הדרך הטובה ביותר להתקדם.

ואם יש עוד שאלות שעולות, וצריכים התייעצות – המוקד של מעגלי נפש לשירותכם: mnefesh.org.

בריאות שלמה ורק טוב לכולם!

==

הרב יוני רוזנצוויג הוא מייסד מרכז מעגלי נפש להלכה קהילה ובריאות הנפש, ורב בית כנסת נצח מנשה בבית שמש