לפני כשבוע פסק הרב הספרדי הראשי הרב יצחק יוסף כי אין לאפשר לנשים להדליק חנוכיות בכותל, אפילו אם מדובר בעזרת הנשים. נדמה כי פסיקה זו של הרב נוגדת את רוח החג ואת רצונם של חכמים בכל הדורות להשוות את מעמדן של הנשים בכל הנוגע למצוות נר חנוכה.

בחגים רבים תפסו הנשים את קדמת הבמה והנהיגו את העם לישועה: אסתר בפורים, רות בשבועות, שפרה פועה ומרים ושאר נשים צדקניות בפסח. אולם דווקא בחנוכה – החג המצ'ואיסטי ביותר בלוח השנה – הדגישה המסורת היהודית את תפקידן המרכזי של הנשים ואף יצרה שוויון הלכתי-מגדרי כתוצאה מכך: המשנה במסכת קידושין פוטרת נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן. לכאורה, אין מצווה התלויה בזמן באופן מובהק יותר מהדלקת נר חנוכה, שיש לקיימה בשמונת הימים בין צאת הכוכבים ועד שתכלה רגל מן השוק. ובכל זאת קבעו חכמים אשר ייסדו את המצווה כי "אשה ודאי מדליקה".

את הנימוק להלכה מהפכנית זו סיפק רבי יהושע בן לוי: "שאף הן היו באותו הנס". חכמי ימי הביניים נחלקו באשר לכוונתו. לדעת חלקם, הנשים נהנו מן הישועה בדומה לגברים ולפיכך מעמדם שווה בהדלקת נר חנוכה. לדעתם של אחרים, ר' יהושע בן לוי רומז בדבריו למסורות גנוזות שנשתמרו במדרשים ובספרים חיצוניים לפיהן עיקר הנס נעשה על ידי הנשים עצמן. מסורות אלו מעלות כמה סוגים של נשים מנהיגות ותפיסות שונות, ואף מנוגדות, של המנהיגות הנשית שהביאה לגאולתם של ישראל. בימים אלו ראוי לשוב ולהנכיח את גיבורות התרבות היהודיות, נשים מנהיגות שזכו להכרה והפכו לדמויות מופת של הספרות היהודית, אף שרובה ככולה נכתבה על ידי גברים.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

גדעון סער מדליק נרות חנוכה במערת המכפלה (באדיבות המצולם)

מנהיגה ראשונה: חנה ושבעת בניה

סיפור מרד המקבים נשתמר בשתי גרסאות בספר מקבים א' שמדגיש את גבורת המקבים וספר מקבים ב' שמדגיש את גבורת ההקרבה של מקדשי השם – אשר מסרו את נפשם כדי לשמור על התורה בעת גזירות השמד של אנטיוכוס הרשע. הסיפור המפורסם ביותר הוא של אישה (יש שגורסים ששמה חנה) ושבעת בניה: בניגוד למתייוונים, שנכנעו לגזירה לאכול חזיר, בניה של אותה אישה עומדים בעינויים קשים ומשלמים בחייהם על הסירוב לעבור על מצוות התורה ולוותר על התרבות היהודית. בעל ספר מקבים מדגיש את גבורתה העילאית של אמם שלפי ספר מקבים, אם הבנים גילתה גבורה ועודדה את בניה למסור את נפשם כשהיא מבטיחה להם שבורא העולם עתיד להחזירם לחיים.

בגרסה של הגמרא לסיפור מודגש המחיר הכבד, שאין לו גמול. על הפסוק מתהלים "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" רב יהודה אמר "זו אשה ושבעה בניה…". על פי הגמרא, האם ביקשה לנשק את בניה רגע קט לפני הוצאתם להורג, "אמרה להם: 'בניי, לכו ואמרו לאברהם אביכם: אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות'. אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה".

מנהיגה שניייה: מרד החשמונאית

מסורת עתיקה אחרת מספרת כי לא החשמונאים הניפו את נס המרד לראשונה, אלא החשמונאית. המרד פרץ מפני שגזירות השמד כללו מתן רשות ליוונים לאנוס כלות בליל הכלולות. לפי מדרש מאוחר, גזירה זו נהגה במשך שלוש שנים ושמונה חדשים, עד שבתו של מתתיהו בן יוחנן כהן גדול, אחות המקבים, הציתה את המרד באמצעות פרובוקציה מצמררת: היא נעמדה עירומה בפני העם ומיד אחיה נתמלאו חימה עליה וביקשו להוציאה להורג בשריפה. בתגובה שאלה אותם איך הם לא מוכנים שהיא תתבזה בפני עמה, אבל מוכנים שהיא תתבזה בידיי יווני זר.

יהודה, אחיו וחבריהם הבינו שטעו והחליטו בעצה אחת להרוג את ההגמון. הם ארגנו תהלוכה גדולה עם שירה וריקודים שתביא את האחות לבית ההגמון. ראה ההגמון את התהלוכה ואמר לשריו ויועציו: "…ראו אותם שהם מגדולי ישראל, מזרע אהרן הכהן, כמה הם שמחים לעשות רצוני. ראויים הם לכבוד גדול" הוא ציווה לשריו ויועציו לצאת אל התהלוכה. נכנסו יהודה וחביריו עם אחותו להגמון והרגו אותו.

על פי מדרש זה, הגברים עמדו חדלי אישים ומסרו את בנותיהן להגמון במשך כמעט ארבע שנים. המרד החל כמאבק על כבוד האשה והוא שהוביל להגנה על כבוד הדת והלאום.

מנהיגה שלישית: יהודית

הגיבורה המפורסמת ביותר שזוהתה עם חנוכה היא יהודית. יהודית היתה האישה המושלמת: צדיקה, עשירה, יפת תואר וטובת מראה ויראת ה'. כשפרנסי העיר, בתוליה ומגיניה חשוב להיכנע למנהיג אולפרנא וצבאו, היא תפסה מנהיגות, זימנה את ראשי העיר והוכיחה אותם בטוב טעם תוך גילוי ידע בכתובים. לאחר מכן יזמה תוכנית פעולה: היא יצאה באומץ אל מחנה אולפרנא, הרגה אותו והביאה את ראשו לעיר, שניצלה מהשמדה.

ספר יהודית מסתיים בחגיגה פומבית של שירי הלל וריקודים לאשה הגדולה הזו, שבה שותפים כל מנהיגי העם: "ותצא לפני כל העם במחול בראש כל הנשים. וילך כל איש ישראל אחריה חלוצים, ושירים בפיהם".

בימים ההם בזמן הזה

חג החנוכה עוצב מתוך הכרעה ערכית כחגיגה של שוויון מגדרי. קל היה להדיר את הנשים מפרסום הנס; קל היה לאפשר להן להצטרף להדלקת הנרות הגברית כיוון שגם הן זכו בעצמאות שנשאו המקבים על כידוניהם, בבחינת "פרחים בקנה ובנות בצריח".

המסורת היהודית לא הלכה בדרכים אלו אלא בחרה להדגיש את תרומתן הסגולית של מנהיגות מסוגים שונים לעיצוב החג. היא העמידה דמויות מופת של נשים שעשויות להוות דגם עבור נשים וגברים כאחד. בעת הדלקת נרות החג אנו מפרסמים גם את אורן של מנהיגות אלו – ויכולים ללמוד מכך גם לימינו.

==

ד"ר שרגא בר-און הוא ראש מרכז דוד הרטמן למצוינות אינטלקטואלית במכון הרטמן