את הספר הראשון שלו כתב יואב בלום בגיל 6, אז היה מכין לעצמו ספרונים קטנים. הכתיבה הרצינית יותר הגיעה בסוף התיכון ותחילת הצבא, כאשר כתב סיפורים קצרים במהלך שמירות בבסיס ושלח אותם ברשת הפנימית לחברים. מאז הפכו הסיפורים הקצרים לבלוג שצבר קהל קוראים, מה שהפך בסופו של דבר לספרים שלמים.

כיום, יואב בלום הוא סופר ישראלי ואיש תוכנה, אשר גר בגבעת שמואל עם אשתו וילדיהם. את ספרו הראשון "מצרפי המקרים" הוציא לאור בשנת 2011, ומאז הוציא עוד שלושה ספרים מוצלחים שתורגמו למעל 10 שפות. בראיון לסרוגים הוא מספר שספרים תמיד היו חלק מחייו: "אני זוכר עד היום את המסעות לספרייה, ואת הסיבובים לחפש את הספר הבא. שבתות שלמות שבהם אני מעביר בקריאה".

מה הספר המועדף עליך שכתבת?

"כולם היו בניי, אין לי ספר מועדף. לכל אחד יש את האופי שלו, ואת הנקודה בחיים שלי שבא הוא יצא. כלומר כל אחד מתאים לאיזה מישהו שאני הייתי ואין לי העדפה למישהו מסוים שהייתי בתקופה מסוימת. אני יכול להגיד אבל שלכל אחד בגלל שיש את האופי שלו, אז יש גם לכל אחד צורה משלו שאני מדבר עליו, או מתייחס עליו או חושב עליו".

יצא לך לקבל ביקורת מקוראים?

"אני מקבל המון. כתיבה היא בגדול אירוע בודד, אתה נמצא עם עצמך כשאתה עושה אותו, וכשהיא יוצאת החוצה יש איזושהי אינטראקציה שהיא יוצרת, אנשים שמספרים לך דברים שהם הבינו מהספרים, או שהם למדו על עצמם ואתה לומד בעצמך על מה שכתבת דרך התגובות שלהם, אז יש בזה משהו שהוא מאוד כיפי.

מעבר לזה יש ביקורות רגילות, שכותבים בעיתונות או בכל מיני מקומות שאתה לפעמים לומד מהם על טעויות שאתה רוצה להימנע מהם, או דברים אחרים בעצמך".

ספר הביכורים של יואב בלום (באדיבות: הוצאת כתר)

הייתה ביקורת שגרמה לך להגיד 'יכולתי לכתוב את זה אחרת'?

"יש מידי פעם ביקורות שכשאני מבין שהם מגיעות ממקום מכבד ומועיל, אז אני יכול להוציא מהם עצות לספר הבא. הרבה פעמים אני יכול להגיד שהיו ביקורות מסיומות שקראתי ואמרתי לעצמי 'אוקי, עם זה וזה אני לא מסכים, אבל זו נקודה שאני חושב שצריך לשים לב אליה בספר הבא', ואני חושב שזה משפר את הספרים לאורך השנים. אני מקווה לפחות".

מה הרגע הכי מרגש בכתיבה של ספר?

"לי אישית יש מספר תקופות שיא. הראשונה זה לפני בכלל שמתחילים לכתוב מילה אחת, להסתובב עם רעיון בראש למשך שבועות או חודשים ואפילו יותר מזה, שלאט לאט מבשיל ומקבל את כל הרבדים והממדים שלו, עוד לפני שהוא הופך למילים ואולי הוא מאבד קצת מהרבדים האלה.

השלב השני זה הכתיבה של הטיוטות הראשונות שבהן אתה מגיע למקום שאתה זורם באיזשהו 'פלואו', שמשהו זורם ממך החוצה, זה בעיני תחושה שיכולה להיות מופלאה.

ואחרי שכל זה קורה, לקבל תגובה ממישהו שאתה מרגיש שהוא הבין משהו שניסית להגיד, שאיזה שהוא רעיון פנימי בך הצליח לחצות את הפער הזה של השפה והמילים, ולהדהד בתוך מישהו אחר, זה גם כן משהו שהוא מופלא בעיני."

איך חושבים על רעיון לספר?

"בדרך כלל זה רסיסי מחשבה שמצטרפים אחד לשני: משהו שראית באיזה שהוא מקום, איזו שהיא שאלה שאתה אומר 'מה אם העולם היה ככה או העולם היה אחרת', משפט שמישהו אומר לך, תמונה שאתה רואה. לאט לאט דברים פתאום מתחברים, ודברים ממשיכים להצטרף עד שאתה עוצר ואומר 'יש פה מספיק רעיונות, תובנות ורגשות שאני יכול להתחיל לפסל מהם איזשהו משהו'.

מעט מאוד פעמים קורה שרעיון גדול מגיע בבת אחת".

היו רעיונות או ספרים שנאלצת לגנוז?

"ספר שלם לא, אבל היה ספר שעבדתי עליו במשך בערך שנה, כתבתי 4 פרקים וגנזתי בסוף, כי הבנתי שאני לא שלם עם הרעיון שהספר הזה מדבר עליו. הבנתי גם שאני קצת כותב לא את הספר שאני רוצה לכתוב, אלא את הספר שמצפים שיהיה את 'הספר הבא של יואב בלום'.

וכשהבנתי את זה, אתה לא יכול יותר מידי זמן לזייף. כשאתה לא מצליח להיות מחובר מספיק לספר אז אתה חייב לשים את זה בצד. אולי בעתיד יהיה אפשר למצוא זווית אחרת בשבילו".

הספר השני, תורגם לסינית, רוסית וקוריאנית (באדיבות: הוצאת כתר)

הספר הלא עברי

הספרים של יואב בלום תורגמו לשפות נוספות, אך המחשבה לכתוב מראש ספר בשפה נוספת לא עלתה בדעתו של בלום. "אני לא כותב בשפות אחרות, אני לא רואה את עצמי כותב באנגלית ספרים, אני סופר עברי" הוא אומר, אבל מודה שהתרגומים לחו"ל הם בהחלט משהו שפותח קהל חדש שאפשר להיות איתו בקשר.

"האינטראקציה הזאת מול קוראים בחו"ל ומול שפות בחו"ל היא מרתקת בפני עצמה, אבל היא יותר מעניינת במובן של להצליח לגעת באנשים שאתה לא יכול להבין את השפה שלהם, והם עדיין איכשהו מבינים את הרעיונות שלך. יש בזה שמחה גדולה לראות את הדברים האלה, חיים להם בלעדיך, בשפות אחרות שלעולם לא תצליח לקרוא, אי שם בעולם".

על תהליך התרגום מספר בלום כי יש מקומות בהן הספר פשוט מתורגם ומפורסם, ויש מקומות שיוצרים איתו קשר על מנת לשאול שאלות ולבקש הבהרות. "כמובן שאם רוצים לעשות איזשהו שינוי קטן, יש דברים שלא מתאימים תרבותית, אז יוצרים איתי קשר לקבל אישור לדברים כאלה, למשל שם של דמות שלא מבינים אותו כי הוא שם ישראלי, אז רוצים להחליף אותו לשם אחר".

כחלק מתהליך הפצת הספר בישראל יואב בלום לוקח חלק בתהליך בחירת ועיצוב הכריכה, אך כאשר מדובר בהוצאה בחו"ל הוא לעיתים נשאר מאחור. בלום מספר כי כאשר פונים אליו בבקשה לאישור הכריכה בהוצאה בחו"ל זה מעניין אותו לראות את התהליך מהצד.

"אבל לפעמים זה לא קורה, לפעמים אתה מגלה חודשים באיחור שהספר שלך כבר יצא באיזושהי שפה שלא שמת לב, ואז אתה מגלה מה עשו איתו, מה הכריכה החדשה, וגם בזה יש איזושהי הפתעה נחמדה".

אתה יכול לתת דוגמה?

"אני מאוד אוהב לראות את הכריכות שמגיעות ממקומות כמו קוריאה או יפן, או כריכות שבסינית, ולהבין איך כל אחד מההוצאות שם והתרבות לוקחים את זה למקום שלהם. זה היה מעניין לראות איך הוצאה החליטה לקחת כריכה שדומה לכריכה הספרדית, מאשר לכריכה הישראלית.

אתה לומד על האופן שבו ספרים מיוצגים בתרבות שלהם, ואיך הם מנסים לשווק אותם. בכריכה בארץ אני משקיע הרבה מאוד מחשבה יחד עם האנשים של ההוצאה, בשביל איך לדייק אותם למה שאני רוצה. לגלות את הצורה שבה הוצאות אחרות וארצות אחרות מחליטות לעשות את הכריכה הזאת, זה תמיד להבין עוד משהו לגבי הצורה שבה אנשים קוראים את הספר שלך".

הספר השלישי (באדיבות: הוצאת כתר)

שבוע הספר

בשבוע הקרוב בלום יסתובב בדוכני שבוע הספר השונים בשביל לפגוש את הקוראים, ולחתום על ספריו. כמו שאמר, מבחינתו האינטראקציה עם האנשים והתגובות שלהם הם חלק אינטגרלי מהתהליך של ספר.

זה נכון לדעתך שיש שבוע אחד אליו מתנקזת החשיבות של הספרים?

"זה לא בדיוק עובד ככה מבחינתי, האינטראקציה של סופרים וקוראים היא קיימת כל השנה, אם זה בתקופות שיא כמו בשבוע הספר או לפני חגים, ובין אם זה בשגרה שאתה נמצא בקשר עם אנשים, מקבל אימיילים או עושה מפגשי קוראים. שבוע הספר הוא תירוץ להעלות טיפה את הווליום לתקופה מסוימת, זה לא אומר שבשאר השנה מתעלמים מספרים.

כמו שיש אירועים אחרים לאורך השנה, בין אם אלה חגים או אירועים אחרים שאנחנו נותנים זרקור על נושא מסוים, אז הזרקור בשבוע הזה יהיה על ספרות. בעיני זה לא גורם לשאר השנה להיות בחושך".

על הרווח מכתיבה הוא מספר כי זה לא רק עניין של רווח כלכלי, אלא הרווח הפנימי של יצירת משהו חדש בעולם. "זה לא חייב להיות כתיבה, אבל במקרה של כתיבה, איזושהי יצירה יומיומית ואיזושהי יצירה שיש בה עבודה לאורך זמן, מגלה לך משהו על עצמך, מגלה לך משהו על הצורה שבה אתה תופס את העולם ומה שחשוב לך".

ובפן הכלכלי, זה רווחי להיות סופר?

"זה מאוד תלוי באיזה שוק עובדים. אני חושב שבארץ יש לנו שוק יחסית קטן, ולרוב קשה מאוד להתפרנס רק מכתיבה. כמו כל תחום, כשיש בו היצע גדול מאוד וביקוש שהוא לא תמיד עומד יחסית להיצע, אז הרווח לא תמיד יהיה גדול.

אני חושב שמי שיוצר, צריך להתחיל מאיזושהי תשוקה שהוא לא יכול לעצור, ולא בשביל הרווח. ההתחלה צריכה תמיד להיות מתוך כי אין לך ברירה אחרת, כי אי אפשר שלא לכתוב".

הספר האחרון (באדיבות: הוצאת כתר)

מה הלאה?

"יש ספר בתנור, לקראת החגים אמור לצאת הספר החמישי. עכשיו כל האנרגיות מופנות לשבוע הספר, ולפגוש אנשים, ולדבר איתם, ולהכיר. אחרי זה יכולים לחזור לכל מה שקשור לעבודה, סיום של הספר הבא, כל הקצוות הקטנים האחרונים שצריך עוד לסגור. ומקווה שאחרי החגים- לעבוד על הספר שאחרי, אבל זה עוד ימים שלי יגידו".

יש ספוילר?

"עדיין לא. אני יכול להגיד שהוא מצד אחד יהיה טיפה שונה מהספרים הקודמים שלי, ומצד שני עדיין יהיה בו אלמנטים מאוד דומים לכתיבה שאני אוהב לכתוב. הספר ידבר הרבה על זמן. זה הדבר היחיד שאני יכול להגיד כרגע".