הקהל בהופעה של דני סנדרסון בירושלים היה מגוון. מחד מבוגרים בני 60+, שהתבגרו עם הלהיטים של גזוז וכוורת ושורקים את המילים בעל פה. מאידך, צעירים שאם תתנו להם לבחור בין המוזיקה הפופולרית ברדיו לבין יו יה וגוליית הנוסטלגיים, ההעדפה ברורה.

מה שבטוח, סנדרסון נתן את כל הלב והוכיח שכשהמוזיקה טובה, היא שורדת. היא כל כך יפה, נתתי לה חיי, זה הכל בשבילך, רוני, בכל פעם שהיה נראה שהגענו לשיא, נזכרנו בעוד להיט.

על הבמה, הוא שיתף את הקהל באנקדוטות משעשעות מחייו- סיפורים על הילדות בניו יורק, להקת הנח"ל, ויחסי האהבה שנאה עם הים.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הורה כרוב (צילום:סרוגים)

"כל הקטע הזה של ללכת לים הוא פשוט לא בשבילי", אמר וצחק. "המפגש הזה בין ים לחול, אני לא רוצה להיות שם כשזה קורה. אני מזמין חדר במלון ומבקש חדר עם נוף לחנייה. לא אוהב את המדוזות, את הזפת ,את החול, את המטקות.

אני גם לא טיפוס ספורטיבי! בטניס אחרי שתי דקות, אני מחליף ערוץ. מעדיף להישאר בבית, מתרסק על הספה, רואה טלוויזיה עד שאין מה לראות. אתמול בארבע לפנות בוקר ראיתי מישהו במסך מסתכל עלי, מחכה שאני אעשה משהו מעניין.

אבל אני? לא זז לשום מקום. אני גם לא מזיז את האוטו! הבחורה מהווייז אצלי, התחילה למלצר.

הוא צחק על הגובה שלו ועל הגנים המשפחתיים וסיפר "סבא שלי היה יושב לי על הברכיים ומספר לי סיפור"

ואיך הוא הגיע למוזיקה?" אמא שלי שלחה אותי בגיל עשר ללמוד פסנתר, כדי שכשאהיה ארכיטקט יהיה לי תחביב". וברצינות, סנדרסון גילה את המוזיקה כשהיה צעיר, ומאז לא נפרד ממנה. דני סנדרסון  גילה את המוזיקה האמריקאית, הבלוז והרוק אנד רול בשנותיו בניו יורק, ובגיל 14 כבר לימד אחרים נגינה.

"בתיכון הייתי באיזה שתי להקות, בצבא הייתי גיטריסט בלהקת הנח"ל המקסימה והמופלאה ונראיתי קצת מגוחך, הייתי החייל היחיד שהכניס את החולצה לתוך הנעליים", הוא מספר וצוחק.

"השתחררתי, הייתי בכמה להקות ואפשר לומר שמאז ועד היום אני מופיע על במות הארץ, חורש את המדינה לארכה ולרחבה, וזה המקום להודות על זה, תודה".