ביקורת סרטים: הדבורה מאיה וגביע הדבש- התעופפות מזומזמת חזרה לילדות

לא מדובר פה בסרט אנימציה מהז'אנר של סרטי ילדים שהם בעצם למבוגרים, אלא יש כאן סרט ילדים, נקי כמו דבש טהור. בכל זאת, מבוגרים שיתלוו אל ילדיהם הקטנים, ימצאו בסרט הרבה חן וקסם וערימת מסרים חיוביים שאולי מעט מהם יעברו גם לצופה הצעיר והמתוק

01.03.18 10:13  י"ד באדר תשעח
הדבורה מאיה וגביע הדבש• התעופפות מתוקה לילדות
  (צילום: באדיבות FILMHOUSE)

ביקורת סרטים: הדבורה מאיה וגביע הדבש

הרבה שנים עברו מאז צפיתי לראשונה בדבורה מאיה, הדבורה החיננית שהתעופפה לה במסך הטלוויזיה הישן. התעופפה ביחד עם חבריה החרקים שלרגע גרמו לי, כילד, לשכוח שהם בעצם חרקים שבמציאות, סבר להניח, הייתי נרתע מהם. בייחוד מהדבורים. שמהם יש אימת עוקץ.

אולי הנוסטלגיה הרחוקה ההיא, אולי אווירת החג המעט מופרע ומפתיע ואולי הצורך לרצות את הנסיכה בת החמש הפרטית שלי, הם שגרמו לי לשוב ולצפות בדבורה מאיה, שהשתנתה לגמרי ובכל זאת, נותרה חיננית להפליא.

הדבורה מאיה וגביע הדבש

ציון כללי
לסרט

מדד
הצניעות

למה תכה
רעך

מי ומי
ההולכים

פער איכות האנימציה מפתיע, לפחות אותי, כל פעם מחדש. מזכיר שאכן עברו הרבה שנים והסרטים המצוירים, שלא מפסיקים למלא אולמות, עברו ועוד עוברים שדרוגים שונים ובכל זאת, נשארים אותו דבר. בתכנים החיוביים, במבנה הסיפור הקלאסי, בטוב שמנצח את הרע ובהומור שפונה לילדים אך קורץ משמעותית למבוגרים שבאו ללוות אותם, מרצונם הטוב או בעל כורחם, לאולם הקולנוע.



מאיה הדבורה השובבה והנועזת וחברה ווילי שמתגלה כשמרן יותר אך אמיץ ברגע האמת, נקלעים להרפתקה כמעט בעל כורחם. אל כוורת הדבש של מאיה וווילי מגיע נציג מהקיסרית שמצווה על המלכה המקומית להפריש מחצית מיבול הדבש עליהם עבדו הדבורים כל הקיץ, לקיסרית העליונה לכבוד משחקי הדבש.

הפקודה גורמת כמובן לתסכול ומירמור רב ונדמה שאין ברירה אלא לציית לה. אך מאיה רבת התעוזה מחליטה לנסוע, כלומר לעוף, אל הקיסרית בעצמה ולבקש על עמה ועל מולדתה. כמובן שהיא מצרפת אליה את ווילי והשניים מוצאים את עצמם מול הקיסרית הקשוחה שנדהמת מחוצפתם ומוכנה לוותר על מתת הדבש אם הצוות של מאיה ינצח בתחרות משחקי הדבש.

העלילה מסתבכת משום שהצוות אותו מאיה מקבלת מתגלה כאוסף של חרקים 'לא יוצלחים' שכל מה שמעסיק אותם זה פחדים, עייפות וחוסר אמון בעצמם. מאיה, כמובן, לא מוותרת. בתבונה ובתושייה רבה היא מובילה את הצוות שלה אל עבר הניצחון שנדמה כבלתי אפשרי.

בדרך מאיה תעבור תהליך עם עצמה ותלמד דבר או שניים על חברות, נאמנות, עזרה לאחר ואפילו עזרה לאחר שהוא אויב. בעיניי, אחת הנקודות האהובות על יוצרי הסרטים המצוירים בעת האחרונה, זו נקודת האחר, האויב שמתגלה כאנושי.

אפשר להביט בזה בציניות מה אך אפשר להביט בזה כמו שזה, אמת שיש בה הרבה תום ושראוי לילדים לפחות להרהר בה. כאן זה בא לידי ביטוי בדבורה ויולט, האויבת השנואה על מאיה והצוות שלה, שעוברת גם היא דרך משל עצמה עד שמתקלפת ונהיית רכה, כזו שאפשר לרחם עליה.

לעולם לא נצליח להביט שוב כמו ילדים על המציאות. או על סרטים. נכון שהמון יועצים לחיים טובים ויפים ובריאים ממליצים לנו לעשות זאת, אך ביננו, זה לא אפשרי. וזה בסדר. בכל זאת, ניסיתי להביט על הסרט גם דרך עיניה של הנסיכה בת החמש שישבה על ידי. לא הצלחתי.

המבט המבוגר מזהה ניואנסים, הומור כפול, תככים ואפילו יחסי הורים ילדים שמופיעים בסרט. מה שכן חשוב לי לומר, זה שבת החמש חששה פעמיים בסרט עד כדי עצימת עיניים. הורים לילדים רגישים, היזהרו מהצב במבוך ומהעכבישה הטורפת.

חלומותיהם של ילדינו מלאים גם כך בדברים שאפשר לפחד מהם. כמו מבוגרים למשל. או כמו דבורה עוקצת. למה להוסיף.

לכתבה זאת לא התפרסמו תגובות. היה הראשון להגיב!

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע