יום עליית הרמב"ם לכותל המערבי

בשבוע שעבר  ו' בחשון, יש שציינו את "יום עליית הרמב"ם למקום המקדש".

מהיכן יודעים שהרמב"ם עלה למקום המקדש? מסתבר, שהשמועה אודות כניסת הרמב"ם למקום המקדש עוברת מאדם לחברו, ולא כל אחד בדק את הדברים במקורם.

ברשימה ביוגרפית המיוחסת לרמב"ם (הובאה בספר 'חרדים' פ"ג מצות התשובה) מסופר:

"וביום שלישי בשבת, ארבעה ימים לירח מרחשון… יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו ביום חמישי, ששה ימים לירח מרחשון… וכשם שזכיתי להתפלל בה בחורבנה, כך אראה אני וכל ישראל בנחמתה אמן".

מאות שנים הייתה ידועה אגרת זו (ספר 'חרדים' נדפס לפני למעלה מ-400 שנה) ואיש לא חשב להורות ממנה הלכה לרבים, אך בשנים האחרונות יש הנאחזים בה כדי לעודד עלית יהודים להר הבית.

אנחנו לא הרמב"ם

רבנים ופוסקים רבים, שאוסרים את הכניסה להר בימינו, עונים לשואליהם כתגובה ראשונית, שגם אם נכונה השמועה שהרמב"ם נכנס להר הבית – אנחנו לא הרמב"ם. איננו יודעים את הגבולות שידע הרמב"ם, וכן אין אנו מתפללים שם כפי שהתפלל הרמב"ם, ולנו אין את ה'מורא מקדש' שהיה לרמב"ם. ממילא, טוענים, ההשלכה מאגרת זו לימינו איננה נכונה.

אולם, בנוסף, אם נבחן את לשון האגרת הנ"ל בדקדוק, נראה שיש טעות בהבנתה.

"ונכנסתי לבית הגדול והקדוש". פשוטן של דברים הוא שהרמב"ם נכנס להתפלל בבית המקדש. אלא שכידוע, בשנת ד'תתקכ"ו בית המקדש כבר לא היה קיים. שמא תאמר שהרמב"ם אמנם כתב כך אך התכוון לומר שעמד על מקום המקדש החרב. לא יתכן להסביר כך, שהרי מלבד הדוחק בלשון ("ונכנסתי ל…", משמע מבנה בנוי), כידוע הרמב"ם פסק שמקום המקדש עומד בקדושתו אפילו בחורבנו (הלכות בית הבחירה ו יב) ולכן לשיטתו הנכנס לשם חייב כרת (מג"א ומשנה ברורה סי' תקסא), ואיננו יכולים להיכנס בתוך מקום המקדש ללא אפר פרה אדומה וכל סדרי הטהרה.

לאור האמור נראה יותר שאין זו אלא מליצת הכותב, שהשתמש בביטוי שגור שמשתמשים בו באופן יום-יומי בברכת המזון. כעין זה הסביר מגדולי המומחים בדורנו לעניני הר הבית הגאון הרב זלמן קורן שליט"א (מעלין בקודש לא, עמ' 79 ו-98).

מהו הבית הגדול והקדוש?

ועדיין נשאל – אם אין הכוונה להר הבית, מהו "הבית הגדול והקדוש" אליו כנראה נכנס הרמב"ם?

יש שיאמרו בכל זאת, שהלשון "הבית הגדול והקדוש" כוונתה ל"הר הבית". כלומר, הרמב"ם טבל כדין, נכנס רק למקום מסוים בהר הבית, וביודעו ללא ספק את הגבולות לא עבר את קו 'החיל' ולא המשיך פנימה אל הקודש.

אולם אם כן, המשך הלשון איננה מחוורת. בסיום האגרת נאמר: "שזכיתי להתפלל בה בחורבנה". בזמן הרמב"ם לא נשאר זכר ושריד מהמקדש, כל הקירות והגבולות הועלמו, ועל מקום המקדש נבנו בתי תיפלה של גויים (עיין תפילת הרמב"ן על חורבות ירושלים). הגויים הרשעים הרסו הכל כליל, לא השאירו אבן על אבן, ולא חורבה עליה ניתן לומר "בה בחורבנה". זאת ועוד, אם במילים אלו מתייחס הרמב"ם לכך שזכה להתפלל במקום המקדש היה צריך לכתוב "בו בחורבנו", בלשון זכר.

בנוסף, גם בעל ה'חרדים' עצמו לא סבר שיש חידוש כה עצום בתוך הדברים שהעתיק, ולא ציין דבר בהקשר לכך! הוא ציטט את האיגרת רק כדי להראות שיש ערך לעבודת הסיגופים של צדיקים, ע"ש.

מובן אם כן שהאיגרת איננה מדברת על כניסה לבית המקדש, שכאמור היה חרב בזמנו, אלא על בית כנסת מרכזי שהיה ניצב בירושלים, קרוב להר הבית (או אולי אפילו מקום אחר בירושלים עיר הקודש, אשר לפי הרמב"ם נקראת כולה מקדש (פיה"מ סוכה ועוד), כמו שכותב רבנו יוסף קולון, שחי שלוש מאות שנים אחרי הרמב"ם (שו"ת מהרי"ק סי' ה): "ויהי כהיום אשר קרה מקרה, כי בעוונותינו הרבים פרש צר על בית־הכנסת שבירושלים, וניתץ את 'הבית הגדול והקדוש', נשא ליבם אותם לקרבה אל המלאכה מלאכת הקודש, לסייע בבניין בית־הכנסת של ירושלים עיר הקודש".

בדומה לכך כתב הגאון רבי יעקב חי זריהן, גאב"ד טבריה לפני כמאה שנה, בתגובה למי שראה באגרת המיוחסת לרמב"ם הוכחה לכך שהתפלל בהר הבית: "זה פירושו ברור, כי סמוך בהר הבית היה בית גדול לתפילה, וגם עתה יש בית גדול מאוד… ושם חלונות פתוחים אל האויר [של הר הבית], ועמדתי שם בתוך החלון ובלתי כוונה ירדו רגלי מהחלון אל הקרקע, היינו לפנים מכותל המערבי. וזה הוא 'הבית הגדול', כי משם משקיף על כל שטח הקרקע של בית קדשנו הר הבית והעזרות והכפה הגדולה [כפת הסלע]. אבל לומר שאדוננו הרמב"ם נכנס ממש – ישתקע הדבר ולא ייאמר!" (דבריו הובאו בשו"ת ציץ אליעזר, יא, טו. ובשו"ת יחוה דעת א, כה).

חשוב לדעת שהנסיון להיתלות באגרת הרמב"ם הנ"ל, כמקור לעליה להר איננו חדש. כבר לפני עשרות שנים דנו גדולי ישראל באגרת זו והסבירו (כעין הדברים דלעיל) שאין בה שום סתירה להלכה הנהוגה כבר דורות רבים בירושלים שלא להיכנס כלל להר הבית. עיין בשו"ת ציץ אליעזר (שם, ובחלק י' סי' א' אותיות נד-נז), ובשו"ת יחוה דעת (שם), ובתשובות ומכתבים לבעל מנחת יצחק (עמ' מו).

הכותל המערבי – המקום אליו "באים כל היהודים להתפלל"

כארבע שנים אחרי כתיבת האגרת הנ"ל כותב ר' בנימין מטודלה (ספר מסעות של ר' בנימין ז"ל, עמ' כד) על הר הבית: "הוא היה מקום המקדש, ובנה עליו עומר כיפה גדולה ויפה, ואין מכניסים שם הגויים שום תמונה, אלא שבאים שם להתפלל. ולפני אותו מקום 'כותל מערבי'… ולשם באים כל היהודים להתפלל". אם כן, מוזר הדבר שהרמב"ם לא ילך למקום ש"שם באים כל היהודים להתפלל", אלא יסכן עצמו בכניסה למקום שספק אם ניתן להיכנס בו על-פי הדין ואף יש סכנת חיים בדבר.

אותו "כותל מערבי" המוזכר בדברי ר' בנימין, הוא "הכותל המערבי" המוכר לנו, דהיינו חומתו המערבית של הר הבית אליה באים מיליוני יהודים בשנה להתפלל ולהתחבר למקום המקדש. זיהוי זה מתבקש מתוך השוואה לכתבי מבקרים נוספים באותה תקופה שעמדו לפני הכותל המערבי, כפי שהראה בדייקנות הגר"ז קורן בספרו "חצרות בית ה'" וגיליון "מעלין בקודש" הנ"ל.

כמו כן ישנן עדויות היסטוריות על "בית תפילה ומדרש" שבנו היהודים צמוד להר הבית מצד מערב. ראו באריכות במאמר החוקר ב"צ דינבורג (ציון ג תרפ"ט), אשר במסקנתו כותב כך: "על יסוד כל העדויות שבררנו, נסמן בקרוב את תולדותיו של אותו 'בית תפילה ומדרש' שעמד על הר הבית. מקומו היה מסביב לכותל המערבי, על יד שער השלשלת… 'הכותל המערבי' שימש בתור עמוד למתפללים וכו', ועם כבושה של ארץ ישראל נבנה הבית [כנסת] מחדש… הזכרון על בית כנסת זה היה חי זמן רב, ורק החורבנות בארץ וכו' השכיחו את הדבר". ומוסיף שם ומעיר: "יש לשער, כי ספורו של הרמב"ם (או המיוחס לו) על כניסתו 'לבית הגדול והקדוש' וכו' מתייחס למקומו של אותו בית תפילה".

אמור מעתה: "ו' בחשון – יום עליית הרמב"ם לכותל המערבי". אכן, גם ל'כותל' יש לעלות. להתרומם ולהקשיב למה שהוא מספר לנו על השכינה העומדת אחר כותלנו, ועל עצמנו. עלינו לעמול עוד עמל רב וללמוד מסודו של הכותל המערבי.

ויהי רצון שייבנה בית המקדש במהרה בימינו.

==

הרב אבי קלמן הוא חבר ארגון "מורא מקדש"