אתמול בערב התקיים מפגש פסגה חרדי בין חברי מועצת חכמי התורה של ש"ס לבין ראש ישיבת 'כיסא רחמים', הרב מאיר מאזוז. התקשורת החרדית יוצאת מגדרה בהגדרת המפגש כ'פסגה הסטורית', ואולי הדרך להשגת השלום הספרדי המיוחל. באמת כל זה לא נוגע לי ולא מרגש אותי כלל.

מה כן?

אני שמח מאוד כי סוף סוף הרב מזוז מתחיל לקבל מעמד שהוא ראוי לו ביותר. כבר שנים אני כותב ואומר מעל כל במה כי הרב מאזוז הוא גדול הרבנים הספרדים בזמנינו בגאונות, גדלות בתורה, ידע מדהים בכל תחום, הן התורני והן בכללי. ברור שהוא היה לצנינים בעיניהם של הספרדים המשתכנזים, שמעולם לא רצו לתת לו לגיטימציה והכרה, ולתת לגיטימציה לדרכו השונה לחלוטין מדרכם של ראשי ורבני ש״ס שהשקפתם ליטאית חרדית.

ועתה, בלית ברירה אי אפשר יותר להתעלם ממנו, הוא נהיה אישיות רצויה וקיימת שצריך להתייחס אליה ולקרבה, זה משמח אותי, לדעתי לא נאמרה כאן המילה האחרונה, ועוד מעמדו יגדל יותר.

ולכל התוהים על הדברים אלו דווקא ממני, ובכן אסביר: בעולם ספרדי אפשר להעריך ולהעריץ תלמיד חכם ולא לחשוב כמוהו בכל, כל שכן וקל וחומר כלפי מי שאני תלמידו וקשור אליו. אלה לא שנתיים או שלוש או ש'גיליתי' אותו לאחרונה, אני מחובר אליו זה ארבעה עשורים.

מעולם לא השתמשתי בו למטרות פוליטיות, ידעתי לזהות כבר לפני שנים את ההבדלים וההדגשים ההשקפתיים, אני מכבד מאוד את דרכו, ואינני רואה סתירה בין הדברים.

בכל מקרה אני שמח בעבורו, כי האמת שלו סוף סוף עולה ובוקעת.