"דברו על לב ירושלים"

ירושלים היא לב האומה ולירושלים יש לב, הלב שהחל לדפוק לפני 50 שנה רטט לזמן קצר כשיהודים הגיעו לכבוש את ירושלים, הלב היה כולו בתקווה וציפייה לבניין הגדול והקדוש, אך לצערינו הרב מהר מאד הר בית קודשינו הופקר והמקום עבר לידי הוואקף ימ"ש, עם ישראל פחד מהמחוייבות לעמוד בראש ההר ולמלא את תפקידו כאור לגויים והעדיף להמשיך להתפלל למטה, במחילות " ממעמקים קראתיך ה' " התנהגות מוכרת של חזרה לדפוס קיים של גלות, של בריחה מאחראיות,.

הלב חזר לעבוד בקצב איטי כמעט כמו של חולה במצב צמח, "אני ישנה וליבי ער".

לפני שלושים שנה החלו ניצנים של התעניינות, של עלייה להר חלקה בקדושה וחלקה לצערינו רק מתוך השתייכות לאומית, העניין התגבר- מכון המקדש, כוללים שעוסקים בטומאה וטהרה וקרבנות, סיבובי שערים, התעוררות של גופים שונים לעלייה להר והלבבות מתחילים להתעורר קמעא קמעא, לא מסתפקים בכותל, רוצים לעבור לשלב הבא.

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2017/08/VID-20170802-WA0005.mp4]]]

הלב קיבל שוק מלמעלה

בתקופה האחרונה הלב קיבל שוק מלמעלה – פיגוע בהר הבית, חילול ה' נורא, הפקרת הריבונות וכניעה לטרור באופן כל כך מרגיז שהצליח להקפיץ לבבות של יהודים רבים, בתשעה באב הזה קיבלנו סימן חזק לכך שהולכים קדימה, עלייה חסרת תקדים להר בית ה', וסיבוב מסביב לשערי הר הבית שהתעורר באופן ספונטני, בלי ארגון, בלי מודעות, בלי דגלים ובלי אישורי משטרה, לבבות ישראל שכוספים אל הלב העליון, אל אבן השתייה מקום שממנו הושתת העולם, מקום ליבו של השם יתברך "והיו עיני וליבי שם כל הימים"

זכינו להתאסף בחצות לילה כמאה איש יצאנו לשער הכותנה לומר פרקי תהלים להתפלל לבכות לקונן ולהתגעגע, שרנו ניגוני כיסופים אל הלב הפועם מעבר לשער הכותנה ולאט לאט ליבינו שלנו החל לדפוק מהר יותר, "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" אנשים מצטרפים בדרך ומגיעים לשער הברזל, עוד תפילות עוד ניגונים, קרוב ל200 איש, "תתן אחרית לעמך, תשיב מקדש לתוכינו… תסיר חרפה מעיר תנער זדים מזבולך, תלבב את רעייתך תכרות לה ברית חדשה", הלב צועק, "השבעתי אתכם בנות ירושלים… חולת אהבה אני".

ממיסים את החומה בדמעות

שער המשגיח, אחד מ"דרכי ציון האבילות מבלי באי מועד", עוברים קצין שלא נותן להתקרב, מגיעים לשער, הערבים מתחילים לצעוק, אנחנו בוכים, כוספים, מתעוררים, "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" הקליפה מתעוררת נגדינו זריקות אבנים גז מדמיע, גלות מרה מול עינינו, "עבדים משלו בנו..", שוטרים מוציאים אותנו בכח ואנחנו ממשיכים בניגון "ממקומך מלכינו תופיע…מתי תמלוך בציון בקרוב בימינו", רבים משתעלים מהגז, רוב הנשים והילדים חוזרים לכותל, ואנחנו חולי אהבה ממשיכים לשער הנסתר, תפילות, קינות וממשיכים לכיוון השערים הצפוניים של הר הבית, מחסום בדרך, משטרה לא נותנת להמשיך לכיוון שער האריות, אנחנו ממשיכים לשיר לנגן להתפלל, להמיס את החומה בדמעותינו, "מקדש מלך עיר מלוכה קומי צאי מתוך ההפיכה".

קרה נס הקצין מאפשר לעבור, עוצרים מול שער פייסל, עוד תהילים "אם אשכחך ירושלים…" ומגיעים לשער השבטים, המקום בו נפתח הלב לפני חמישים שנה, המקום העיקרי בו נכנסים הזדים ומחללים את קדושת המקום וקדושת ישראל, מזמור תהילים "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו" "שאו שערם ראשיכם… , ניגונים "על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי", מתיישבים על הארץ קוראים את מגילת איכה, שופכים ליבנו כמים נוכח פני ה', שרים שוב ושוב, כמה אנחנו קרובים וכמה רחוקים… "על זה היה דוה ליבינו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו", "למה לנצח תשכחינו תעזבינו לאורך ימים".

יוצאים בשער האריות ועוברים בצד המזרחי של ההר, בקשת רחמים בשער הרחמים, "רחם בחסדך על עמך צורינו" "התנערי מעפר קומי" וחוזרים אל הכותל.

תם ולא נשלם, מחכים לסובב את הר הבית מבפנים בניגוני שמחה והודיה במהרה סביב הבית המשוכלל בהדרו ויופיו.

אם ח"ו עוד יהיו עיכובים בכוונתינו להמשיך את העניין ולעשות שרשרת אנושית, נתינת ידיים של עם ישראל (כדרך הבעל שם טוב הקדוש), תיקון שנאת חינם, וכיסופים אל מקום הקודש והמקדש, וזעקה פנימית אל אלוקים ואדם "זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי איויתיה".

==

הרב דוד בן נתן הוא ראש ישיבת פרי הארץ ברחלים