על גאוותם של ישראל שניטלה מהם

"ואם לא תשמעוה, במסתרים תבכה נפשי מפני גוה" (ירמיהו יג, יז). הגמרא במסכת חגיגה (ה ע"ב) מפרשת שהקב"ה בוכה במסתרים על גאוותם של ישראל שניטלה מהם וניתנה לאומות העולם.

מצעד הגאווה אתמול סיפק לקב"ה שתי סיבות נוספות לבכות. לבכות על עצם "מצעד הגאווה" (שם טיפשי לפי כל קנה מידה: מה הקשר בין נטיות מיניות לבין גאווה?), ולבכות על יהודי הבא לרצוח יהודים בשם ה'. ייאמר מיד: על פי ההלכה, בניגוד למעשהו של פינחס, קנאות כזאת היא רצח לכל דבר, ואם היא מסתיימת במות המותקף – התוקף חייב עליו מיתה (עיינו במס' סנהדרין דף פב ע"א).

אולם, באמת אין כאן סיבות חדשות לבכי. הכל אותה הסיבה: "גאוותם של ישראל שניטלה מהם וניתנה לאומות העולם". כאשר יהודים רוצים להתפלל בהר הבית, המשטרה מתרצת את סירובה בחשש להפרת הסדר הציבורי, והשופטים אבירי זכויות הפרט מאשרים זאת, שכן יהודים מתפללים זהו אירוע העלול לעורר תסיסה בקרב הערבים, זה עלול להיגמר במהומה. אבל כאשר אנשים רוצים לערוך קרנבל עם סממנים מובהקים של פריצות בעיר הקודש – לא איכפת לשוטרים ולשופטים שמא הדבר יעורר תסיסה בקרב הציבור החרדי הדתי והמסורתי, שהם רוב תושבי ירושלים. שמא יש כאן חשש להפרת הסדר הציבורי העלולה להיגמר באסון.

כשלונה המהדהד של המשטרה לזהות את הכתובת שהיתה באותיות ענק על הקיר – הוא רק סימפטום. המחלה היא ההתערטלות מרגשות הקודש, היושר, המוסר והצניעות, שהיא גאוותם של ישראל שניטלה מהם. יש לומר בקול צלול: ירושלים היא לא תל אביב. שמה של ירושלים בפי הערבים, מוגני שלטון החוק, היא 'אלקדס' (=הקודש). אצלנו היא סתם עיר בעולם, כמו פריס, סידני וסאן-פאולו. גאוותם של ישראל ניטלה מהם.

יש לבטל סופית את מצעדי הגאווה בירושלים. זה לא ענין של כפייה דתית. זה לא נוגע ליחס אל האנשים כפרטים. זה ענין של הסדר הציבורי. הסדר היהודי.

==

הרב יצחק שילת הוא ראש ישיבת 'ברכת משה' במעלה אדומים.