"סינמה שו"ת", פודקאסט הקולנוע של אתר סרוגים, מארח בפרקו השני את הבמאי והתסריטאי דוד וולך, מהקולות המרתקים והמקוריים בקולנוע הישראלי העכשווי. וולך, שזכה להצלחה ולהכרה בינלאומית עם סרטו "חופשת קיץ", שזכה בפרסים בפסטיבל טרייבקה ובפסטיבל חיפה, ולאחרונה הציג את סרטו החדש "דניאל אויערבאך", משתף בשיחה מעמיקה על דרכו האמנותית.

"המחשבה היא דרמה", אומר וולך על גישתו לקולנוע, "בסרט מדברים הרבה, ומקובל בקולנוע שתראה 'אל תדבר', אבל הדיבור הוא פעולה, הוא דרמה. רואים בסרט איך מילה נולדת, איך מחשבה נולדת." הוא מספר על השפעתם העמוקה של במאים כמו קישלובסקי, ברגמן ופליני על יצירתו, ומגלה שסרטו "דניאל אויערבאך" נולד בהשראת "8 וחצי" של פליני.

בשיחה, וולך חושף את התיאוריה שפיתח על "היפר-יהודיות" – מושג שהוא טבע לתיאור היחס המורכב לזהות היהודית. "זו זהות לגיטימית," הוא מסביר, "אבל אם אתה מייתר ומעלה ומסגיב את הזהות שלך ברמה העקרונית מעל זהויות אחרות – זה לא לגיטימי." הוא מדגיש שחשוב להבין את היהדות כזהות אחת מני רבות, ולא כזהות עליונה או מהותנית.

להציג את הדמות החרדית הרבה יותר מורכבת

וולך מדבר בכנות על מורכבות הייצוג של החברה החרדית על המסך. "יש היום נטייה להמתיק את הדברים," הוא מתייחס למגמה הנוכחית בקולנוע הישראלי, "אני דווקא רציתי להראות משהו אחר – לקחת דמות חרדית עם סקס אפיל, שאי אפשר לזלזל בה, אבל להבין שהיא יכולה להיות אויבת אידיאולוגית." את הגישה הזו אפשר לראות בבירור ב"חופשת קיץ", סרטו הראשון, שהיה חלוץ בהצגת דמויות חרדיות מורכבות ותלת-ממדיות על המסך.

כיום, כשהוא מחלק את זמנו בין ישראל לפריז, וולך ממשיך לחקור את המתח שבין דת למדינה בחברה הישראלית. "כל עוד יש לנו את המתח הזה, אני עדיין מגיב למשהו," הוא אומר, "יש לי רצון לפענח, לדייק, להעמיק." הוא מוסיף שלמרות שיש לו רעיונות חדשים, הוא עדיין מחפש את הסיפור שירגיש כמו אהבה ממבט ראשון: "כשאתה מתאהב, אתה יודע. אתה הולך ברחוב עם חזה פתוח, רגוע. אין לי עדיין את התחושה הזאת עם הפרויקט הבא."

וולך מזכיר גם את השינויים בתעשיית הקולנוע הישראלית ואת האתגרים העומדים בפניה. "יש תחושה שהכל מדרדר," הוא אומר, "מבחינה פוליטית, מבחינה תרבותית. יש מגמה להחליש את כל מה שלא מתיישר עם ההגמוניה." למרות זאת, הוא ממשיך ליצור ולחפש את הדרך לספר סיפורים מורכבים ואנושיים.