בשמחת תורה נציין שנה שלימה למלחמה הקשה שאנו נמצאים בעיצומה ולאסון הגדול שקרה לנו על ידי הנאצים מעזה. האם אפשר להתעלם מכל זה ולשמוח כרגיל בשמחת תורה הקרובה או שמא ראוי להמעיט בשמחה או לכל הפחות להזכיר תוך כדי השמחה את הצער על הנופלים, הפצועים והחטופים? תשובתי היא שהשנה לא נוכל לשמוח כרגיל כמו בכל שנה אלא נצטרך לשמוח הרבה יותר מכל שנה רגילה. ואסביר מדוע.

בשמחת תורה אנו מציינים שני דברים, גם את אהבתנו לתורה וגם את הבחירה האלוקית בנו. שני דברים הללו הולכים יחדיו שכן בגלל שהקב"ה יצר אותנו כעם סגולה ועם קדוש הוא נתן לנו את התורה. 'אשר בחר בנו מכל העמים' – ולכן – 'נתן לנו את התורה'. על ידי התורה אנו מוציאים לפועל את היעוד האלקי שלשמו נבראנו. לפני כשנה הארגון הנאצי חמאס ניסה לפגוע בדיוק בנקודה הזו. הנאצים מעזה לא רצו להשיג שטח, כסף או כל דבר אחר. מטרתם היתה אחת ויחידה – 'להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים'. זו לא היתה רק אכזריות וברבריות שאין כדוגמתה, זו היתה אידיאולוגיה מאד מבוססת האומרת "לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד". לכן אל הנאצים מהחמאס הצטרפו מיד שונאי ישראל מכל העולם בגילויי אנטישמיות ושנאת ישראל רבים.

כשם שאויבנו פתחו במלחמה כנגד מעלתנו הנבדלת כך אנו השבנו מלחמה שערה בדיוק על אותו ענין. "וידע כי על יחוד השם הוא עושה מלחמה" כדברי הרמב"ם. בשמחת תורה שנה שעברה – נפגענו קשות, הושפלנו עד עפר ויהודים נטבחו ונשחטו על קידוש השם.

אבל, וכאן האבל הגדול, משמחת תורה של שנה שעברה ובמשך שנה שלימה התגלו בעם ישראל גילויי גבורה וחסד עצומים. גילויי הגבורה החלו כבר בשמחת תורה עת אלפי יהודים מסרו נפשם וקפצו לתוך האש להציל את אחיהם מיד אויב, והמשיכו ברוח המנהיגים והלוחמים ומשפחותיהם להמשיך את המלחמה לאורך זמן כדי לכלות את אויבנו. יום אחד בלבד אויבנו ניצחו אותנו, אולם מאז במשך שנה שלימה אנחנו מנצחים אותם. חבל עזה חרב וכעת גם דרום לבנון. גם מנהיגים רבים של האויב חוסלו. כעת אויבנו הם אלו שהפכו למשל ולשנינה בעמים לעומת כבוד ישראל שהולך ועולה.

גם גילויי חסד עצומים הלכו והופיעו במשך השנה האחרונה. כבר שנה שלימה שמאות אלפי אנשים עוזרים ומתנדבים לאחיהם שבצרה, על ידי עזרה ללוחמים, לפצועים בבתי החולים, עזרה למשפחות המגויסים והפצועים, וכמובן עזרה הדדית למפונים מבתיהם. אמנם אנו בעם ישראל רגילים לכך 'שכל ישראל ערבים זה לזה' אולם גילויים בסדר גודל כזה טרם התגלו עד כה.

מעבר לכל זה זכינו לראות ניסים גלויים בשנה זו. אינסוף ניסים קרו השנה לעם ישראל ברמה הביטחונית שעזרו לניצחון במלחמה. ניסים שהיו סייעתא דשמייא גדולה שהצטרפה להשתדלות שלנו.

השנה האחרונה הייתה לנו שנת ניצחון, שנת ערבות הדדית, שנת גבורה, שנת ניסים ובעיקר שנת קידוש השם. שנה שבה עם ישראל נלחם על היעוד שלו, נלחם על מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו. שנה שהחלה ביום אחד של הסתרת פנים ולאחריו זכינו לשנה שלימה של הארת פנים.

מאין שואבים את הכוחות? מאין לוקחים את צדקת הדרך? מהתורה, כי היא לנו עוז ואורה. התורה נותנת לנו את היעוד את המשמעות ואת אמונה והבטחון בהקב"ה בעל המלחמות. שמחת תורה אינו יום של שמחת הוללות או ריקנות. זו שמחה הנוגעת בעצם קיומנו ובזהות הבסיסית שלנו, זו שמחה שפורשת בפנינו את העתיד השלם שהולך ובא. אסור לנו להצטער או להתאבל בשמחת תורה, כי לא לשמוח בשמחת תורה זה ח"ו לא לשמוח בתורה או בעם ישראל או בקב"ה שהם אחד כידוע.

יתירה מזו, בגלל שאויבנו מנעו מאיתנו את השמחה בשנה שעברה צריך לעשות השנה 'תשלומין' ולשמוח שמחה כפולה, גם עבור שנה שעברה. הם רצו שלא נשמח בתורה ולכן אנו נשמח עוד יותר. הם רוצים שיהודים יתביישו להראות את עצמם בפרהסיה לכן אנו נלך עם ספרי תורה ברחובה של עיר ונרקוד. הם רצו שנרגיש מושפלים לאומית ואנו נלך בגאון ובשמחה עם תורתנו וזהותנו.

ומה עם מתן מקום לכאב? קראנו בסוכות את דברי קהלת, החכם באדם, שאמר: "עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד". צריך לתת מקום וזמן לכל אחד מהרגשות הללו. בשמחת תורה נקיים – עת לרקוד ועת לשחוק, ואחרי שמחת תורה אפשר יהיה לבחור תאריך שבו נקיים עת לבכות ועת ספוד. גם בזמנים קשים יותר לעם ישראל יהודים עשו הבחנה בין ימי שמחה לימי צער והשתדלו לשמוח בשמחת התורה וביתר החגים. ישנו פיוט מפורסם בקהילות ישראל על הקשר של עם ישראל לתורה שמילותיו כך: "כד יתבין ישראל ועסקין בשמחת התורה (=כאשר ישראל עוסקים בשמחת התורה) קודשא בריך הוא אומר לפמליא דיליה: חזו בני חביבי דמשתכחין בצערא דילהון ועסקין בחדוותא דילי (=הקב"ה אומר לפמלייה שלו ראו את בניי חביביי שנמצאים בצערם ועוסקים בשמחתי). לא בכדי פיוט זה היה אהוב על חכמי ישראל משום שאהבתנו לתורה מביאה אותנו לשמוח בתורה אפילו בתקופות של צער וכאב.

חלק מהדיון האם יש לשמוח בשמחת תורה נובע בעיני מהשפעת התקשורת והשמאל שלאורך כל השנה כולה מנסים לגרום לכולנו להיות בדכדוך ובצער. הם משדרים דיכאון, חולשה ויאוש בכל מקום וזה גם מחלחל לתוכנו. הם מעלים על נס במשך שנה שלימה את ארועי 'השביעי באוקטובר' ומסבירים לנו עד כמה המצב במדינה רע בעוד שהם מתעלמים כמעט לחלוטין מכל הדברים הגדולים שקרו לנו בשנה זו. הם מדברים על הפסד וכניעה בעוד שעם ישראל הולך ומנצח.

לסיכום, נשמח השנה שמחה כפולה בשמחת תורה ונודה לקב"ה על כל הטוב והחסד שגמלנו בשנה זו. נשמח ביעוד האלקי שלנו ובגאולה השלימה ההולכת ומציצה אלינו עוד ועוד מבעד לחרכים. נשמח בתורה הנותנת לנו את הכוח להילחם ולנצח. "ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת".

=======

הרב איתן קופמן חבר ארגון תודעת זהות