גיא שלום אמיר

נדב ואביהוא הקריבו לפני ה' "אש זרה", הם רצו להעלות אפילו את הזרות והשפלות למדרגות גבוהות, אך בעולמנו הסדר והדירוג אינם ניתנים לוויתור

עיקר המסע איננו תלוי בהתקדמות הטכנית, אלא ביכולת שלנו לחוות את התהליך ולנשום אותו. מתוך עמדת החנייה, ניתן להמשיך לנסוע, להמשיך להתקדם

בניינו של המקדש לא תלוי ב"סגולות", בכוונות רוחניות או בכל פעולה רוחנית אחרת, הוא תלוי בעיקר בתיקון הלב, בתיקון נדיבות הלב ואחדות ישראל. על כך תם עידן המקדש, ומשם הוא יחל להיבנות בשלישית

המפגש הזה בין עליונים לתחתונים, בין הבלתי ניתן להגדרה לבין המוגד והידוע, אינו אפשרי אלא באמצעות התורה – זו שמרוממת את האדם אל העולם העליון

במובן הפנימי, החידוש העצום במכת חושך הוא, שלא הייתה זו מכה של חושך על ספקטרום האור הוויזואלי, אלא חוויה של חושך פנימי אדיר. נאמר למשה רבנו: "נְטֵה יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם"

אם מקשה ה' את לב פרעה, מדוע הוא נענש? אם נשללת ממנו הבחירה החופשית להוציא את בני ישראל ממצרים – מדוע הוא והמצריים צריכים לחטוף עשר מכות?

המסר של חומש שמות וגאולת מצרים בא להראות מסר אחר לגמרי – ללמד שעם ישראל שייך לעוצמות אחרות. אין הוא ככל העמים שתחילתם בדמות האנושית, במנהיגות הבלתי מעורערת, בפה שמדבר כחץ חד או בכל כישרון אישיותי אחר

יעקב אבינו מספר לנו בברכות אלו מה אנחנו, מה יסוד חיינו ומהו אומר החיים של האומה הישראלית. במילים אחרות אנו נחשפים כעת לכל נטיות הנפש השונות שקיימות בתוכנו

עשיו היה משמש מקורב של יצחק, אך כשיצריו בערו אותם זיכרונות לא הועילו במאומה. יוסף מצליח להתחבר אל המהות המשפחתית של יעקב אביו – ומשם הוא שואב כוחות. רק אדם שמוצא אמת ברוח יותר מאשר בחומר, מסוגל להיאחז בה גם בשעת מעשה

החיפוש הוא שלב מהותי במציאת המקום. מי שמחפש את מהותו באמת – סופו להפוך את ה"חיפוש" לחופש מענג. להוריד את המלאכים מהשמיים אל הארץ – אל מרחב החיים האישי שלו

בית המדרש הוא מקום של חידוש. מבית מדרשו של שם למדנו כי החידוש איננו מסתכם ב'ידע' תורני בלבד או בהבחנה כזו או אחרת – אלא בזיהוי מגמות אלוהיות. ביכולת לתפוס את נקודת האמת שבכל מהפכה היסטורית

הכוח המניע את גלגלי ההיסטוריה האנושית הוא הכוח הפוליטי. ואם כוח זה נשאר מחוץ לקודש, הרי נוצר רוע בעולם. תוכניתו של הקב"ה היא ליצור עם ייחודי וקדוש, עם קוסמופוליטי

המחלוקת בין הדרכים איננה על הרצון לאחדות – את זה כולם רוצים. אלא שדרך הקדושה סוברת שהנתיב לאחדות עובר דרך ההפרטה וההתייחדות, ואילו דרך הטומאה מנסה להכליל ולחבר הכל באופן מידי

כל החסרונות שקיימים בבריאה: החולי, העצבות, העוני – הכל נובע ממידת הרחמים שמאמינה בנו שנצליח לתקן את העולם. מתוך המקום הזה ניתן להבין את מעלתו של האדם

אם נרד לעומק הדברים נגלה שמקור השמחה הוא בתודעה, בתפיסת העולם. ילד קטן יבחר סוכריה על פני שטר של 200 שקלים ויהיה מאושר עד הגג. אדם מבוגר המבין את הערך של הממון וודאי יבחר בחירה שונה. מניין נובע ההבדל?

פרשת האזינו הבאה בסמוך ליום הכיפורים מסוגלת לעורר בנפש את צליל התשובה האמיתי, זה שאינו ירא מעונש עתידי או מכל איום חיצוני אחר

כשעם ישראל חוטא צינור התשובה המצוי בתודעה הקולקטיבית עלול להיעכר ולהיסתם. במצב כזה העם אינו חש את הגודל אליו הוא מסוגל להגיע, הוא מוצא את כל סיפוקו במסגרת חייו המצומצמת

התוודות על הטוב שקיים בנו, על ההתקדמות שהתרחשה בחיינו, ועל הטוב השופע שנובע מאיתנו מדי יום. מבט כזה על החיים מתמקד בנקודות הטוב שקיימות באדם

גם אם דין בן סורר ומורה לא היה ולא נברא, כשלים חינוכיים ומורכבים היו ונבראו. מדי שבוע צצה פרשיה חדשה על ילדים, נערים, מבוגרים ואנשי ציבור שפגעו, תקפו או הזיקו פיזית ונפשית לאנשים אחרים על לא עוול בכפם

בנפש האדם, יש פן של שופט ופן של שוטר. השכל הוא שופט, הוא טהרני, מוחלט, אובייקטיבי. הרגש הוא שוטר, הוא המוטיבציה והמנוע לקיום הדין במציאות. בלי הרגש לשכל אין משמעות