"וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" – אידאלי, לא? לשון אחת, תרבות אחת, ממשלה אחידה בלי אופוזיציה, ובקיצור – מעין עולם הבא. עם זאת, חיסרון יש בבריאה כזו, והיא הגורם לערבוב העמים, כלשונו של הקב"ה: "עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ".

לעומת דור המבול שחטאיו פורסמו ברבים במילים פשוטות, אצל דור הפלגה אנו עומדים נבוכים – מה היה חטאם? האם האחדות אינה מנת חלקה של הבריאה? האם נבואתו של צפניה "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" – אינה ברת קיום? את התהיות הפרשניות אודות פרשה זו מסכם האברבנאל בשפה פשוטה: "עניין דור הפלגה נבוכו בו המפרשים חדשים גם ישנים לדעת מה פשעם ומה חטאתם".

איך יוצרים מוצר איכותי?

כיצד נוצר מוצר איכותי? ניקח לדוגמא רכב. מה הופך רכב ליוקרתי יותר? התשובה היא, הירידה לפרטים של כל חלק וחלק ממנו. ברכב יוקרתי נעשתה מחשבה בכל פרט ופרט. המצבר קיבל את מלוא תשומת הלב בזמן ייצורו, בעוד הדלתות והפנסים עוצבו בצורה מרשימה אצל בעלי מלאכה האמונים על כך. כל חלק וחלק קיבל את התחושה כאילו בעבורו הרכב נוצר, ומטבע הדברים מחירו יהיה יקר מהרגיל.

ניתן דוגמא נוספת. כיצד מייצרים גינה מלאה בצמחי נוי, עצי מאכל ופרחים מרהיבים? על ידי יכולת לתת לכל שתיל ושתיל את תנאי המחיה הנכונים לו. חקלאי טוב יודע שהוא מוכרח לתת מרחק בין שתיל אחד לחברו; הוא יודע שרק דרך ההפרדה והמרווח בין השתילים יוכל כל שתיל למצות את היכולות שלו. הערבוב בין הפרטים, חוסר נתינת בסיס עשיר לכל חומר וטבע שמיועד למלאכה – פשוט יוביל למוצר לא איכותי.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הרב חגי לונדין עם דבר תורה על פרשת נח

איך יוצרים אחדות אמיתית?

ב'אורות הקודש' (ח"ב, עמ' תלט) מצטט הרב קוק זצ"ל ביטוי שמקורו (בשינוי קל) בזוהר הקדוש: "סטרא אחרא שרי (מתחילה) בחיבורא וסיים בפירודא, וסטרא דקדושה שרי בפירודא וסיים בחיבורא". במילים אחרות: דרכה של ה'סטרא אחרא', כוחות הטומאה, מתחילה בחיבור אך סופה בפירוד. דרך הקדושה, לעומת זאת, מתחילה בפירוד ומסיימת בחיבור.

וזה אשר אמרנו. המחלוקת בין הדרכים איננה על הרצון לאחדות – את זה כולם רוצים. אלא שדרך הקדושה סוברת שהנתיב לאחדות עובר דרך ההפרטה וההתייחדות, ואילו דרך הטומאה מנסה להכליל ולחבר הכל באופן מידי.

על-פי זה, חטאו של דור המבול לא היה ברצון להיות "שפה אחת" – זה וודאי תאם את הרצון האלוהי. על מה הייתה המחלוקת? על הפרקטיקה, על דרך הפעולה. במבט האלוהי דרך האחדות האמיתית תבוא על ידי פיתוח של כל פרט בחלקת האדמה שלו, בבית הייצור אליו הוא מוכשר, על ידי "פרו ורבו מלאו את הארץ". אחדות שתתחיל באופן מלאכותי, בלא פיתוח אמיתי של כל פרט – סופה לכישלון.

עיקרון ה"הפרד ומשול"

העולם המודרני פועל הרבה מתוך הסתכלות חיצונית: "יועצי תדמית", פרסומות ותמונות, השיטה הזו יוצרת אצל האדם קושי מובנה לזהות מגמות ארוכות. לכן כל מה שנוגד את האינסטינקט האנושי מיד מצטייר כפרימיטיבי ומיושן. התורה מחנכת אותנו להסתכל על מגמות ארוכות, לזהות לאן הבורא מכוון אותנו –  "אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק" (איוב לו, ג) – כשמסתכלים רחוק ניתן להצדיק גם את ההווה.

עיקרון ה"הפרד ומשול" הוא יסוד לדברים רבים בתורה – בעקבותיו ההלכה מפרידה בתחומים רבים בין יהודים לגויים ובין גברים לנשים. כדי להבין את הפירוד החיצוני שלכאורה אליו אנו מוכוונים, צריך להסתכל פנימה, לטווח הרחוק. דור הפלגה לא חטא ברצון, בשאיפה, הוא חטא בחוסר יצירת הכלים הנכונים לאותה שאיפה, בנתינת מקום ל"סטרא דטומאה" המספרת את סיפורה של האחדות אך סופה פירוד איום.