צפו: קצר על הפרשה | תיבת נח ונגיף הקורונה

פרשת נח: השנה, יותר מתמיד, קל לנו להזדהות עם נח. נח שהיה עובד אדמה מאות שנים איבד את פרנסתו, והיה צריך להיות סגור בתיבה, כשסביבו הכל סוער, הכל נחרב, והוא בתיבה עם משפחתו ובעלי החיים. גם לנו יש את הסגר, הבידודים, הרבה אנשים מאבדים את פרנסתם, סגורים בבית, מאבדים חיי חברה תוססים, די דומה במובנים מסוימים.

מה זה מלמד אותנו? אנחנו לא יודעים איך נח התנהג 600 שנה לפני המבול, ואיך 350 שנה אחריו. אבל הרמח"ל והרב קוק מלמדים אותנו מה לקחת מסיפור התיבה. אנחנו חיים בדור שאוהב לזרום: "עזוב אותך להשקיע", "אל תהיה כזה כבד…", "תזרום אחי, יהיה בסדר", כך רבים מאתנו אוהבים לחיות. פעמים רבות אדם שזורם בחייו הוא זורם עם הדמיון, "נראה לי פה", "נראה לי שם", "יהיה בסדר", "סמוך" וכו', הדמיון מוביל אותו. ואיפה השכל? איפה הדיוק?

איפה הבדיקה האם הדמיון צודק או לא צודק? אולי הזרימה הזו מובילה אותי למקומות פסולים? זרימה היא לא תמיד דבר טוב. בא הקב"ה וסוגר את נח בתיבה למשך שנה, ואומר לו, תעצור את הזרימה של מאות השנים בה היית, ועכשיו תהיה סגור.

סגור בתוך עצמך, עם המשפחה, עם החיות, סגור במחשבות, בהתכנסות פנימית, בבדיקה, מי אני, מה כן ומה לא, איזה עולם צריך, איך לבנות עולם מתוקן וכו', כל השאלות הגדולות. מדייקים הרמח"ל והרב קוק, שאחרי תקופה ארוכה של סגר הוא לא יוצא ישר החוצה, אלא עושה ניסיון, שולח עורב, שולח יונה. נכנס לבידוד, יוצא לכמה ימים וחוזר לעוד בידוד, סגר ראשון, סגר שני, סגר שלישי.

אנחנו צריכים לנסות לקחת מכל התקופה הלא פשוטה של החודשים האחרונים גם את הסגר כמשהו בונה, להתכנסות משפחתית ואישית, העבודה נעלמה לגמרי או הופכת להיות מרחוק בצורות כאלו ואחרות, החיים משתנים ממסלולם ומזרימתם. זה הזמן לחשבון נפש, האם אנחנו זורמים נכון?

האם אנחנו צריכים פה ושם לתקן ולשפץ? ואז פותחים לנו את הסגר לחודשיים שלושה עד הסגר הבא, משלחים את העורב והיונה, נפתחו השערים לתקופה מסוימת, איך אני מתנהג? ברור שיהיה עוד סגר, כי הקורונה לא נעלמה, מי יודע כמה סיבובים יהיו, אבל כל פעם בין סגר לסגר, כשאנחנו יוצאים החוצה, נבדוק את עצמנו, האם למדנו לקח? האם הסקנו את המסקנות האישיות הנכונות?

נהפוך את התיבה, את הסגר הזה, לדבר שבונה לנו את החיים בצורה יותר ישרה ונכונה.