"פרשת לך-לך", מסמלת את תחילת תקופת הנדודים של עם ישראל בהתמקדות בכל שלב באחד משלושת האבות החל מנדודי אברהם בפרשתנו ובהמשך בנדודי יצחק למצרים ויציאת יעקב לגלות בחרן בבריחתו מפני עשו אחיו ואחר כך במנהיגים של עם ישראל המתהווה משנים עשר השבטים בני יעקב שמתאחדים עם יוסף במצרים ויוצאים מעבדות לחירות להמשך נדודים במדבר בהנהגת משה רבנו.
האתגרים הרבים של עם ישראל בראשית דרכו מתגלים לאברהם אבינו כששמו עדיין אברם ברגע מיוחד של יהודי הפונה לבוראו בשאלה נוסח "מה אתה רוצה ממני" של חנן בן-ארי בימינו, ומביע את צערו על כך שבגילו המבוגר עדיין אין לו ילדים והוא חושש שלא יהיו לו כלל.
אז מתרחש אירוע יוצא דופן כשהקב"ה מוציא את אברהם החוצה מאוהלו ונותן לו משימה לבחון בעיניו את מה שמעליו וכך זה נכתב: "ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים.. כה יהיה זרעך" (בראשית ט"ו-ה)
על הוצאת אברהם החוצה ידוע פירוש רש"י על כך שעליו לצאת מתפיסות "חוזי הכוכבים והמזלות" בחשיבה רציונלית שלא יהיה לו בן, כי הדבר לא תלוי במזל אלא ברצון ה' שמלמד אותו שאברם לא מוליד אבל אברהם מוליד, ושרי לא תלד אבל שרה תלד כי אחרי שישתנו השמות ישתנה המזל.
על כוכבים ויהודים
המשימה המיוחדת שמקבל אברם מבוראו היא "לספור כוכבים". ומייסד החסידות הבעל שם טוב הקדוש מסביר זאת כך: "כשם שהכוכבים נראים לעינינו מרחוק כנקודות זעירות בלבד, בה בשעה שהם עולמות עצומים (וכמה מהם עולים בגודלם פי כמה וכמה על כדור ארצנו) ,כך ייראו גם היהודים. בעולם הזה יהיה מראיהם עלוב ושפל, אולם בשמיים יהיו עצומים ויהוו את יסוד כל הבריאה". זה הסבר מרומם נפש בעין חסידית וערכית עם פרשנות מקורית של כוכבים ויהודים.
להגביה מעל לכוכבים
פירוש יפה נוסף על האירוע המיוחד של יציאת אברהם החוצה והציווי להביט בשמיים ולספור כוכבים מובא כהרחבה והסבר לפירוש רש"י במשפט אחד לא פשוט כלל : "הגביהו למעלה מהכוכבים", מפורש כמסר לדורות בשם החידושי הרי"ם: "השם יתברך הגביה את אברהם אבינו מעל לכל מזל וטבע. אף כי לפי טבעו לא היה ראוי להעמיד בן, העלהו הבורא מעל לטבע ומעל למזל. ועל כך אמר לו: "כה יהיה זרעך"- אף בניך יהיו כך. גם הם יהיו למעלה מן המזל והנהגתם תהיה חוץ מדרך הטבע, כי אם בהשגחה פרטית בדרך נס. כפי שאמרו חכמינו במסכת שבת: 'אין מזל לישראל'."
הדרך היחידה שאברהם ילמד את ייחודיות העם שמתחיל ממנו היא ביציאה לדרך חדשה ואחרת ממה שהיה מקובל אז בעולם, והכתוב מעיד עליו שעשה זאת באמונה שלמה: "והאמין בהשם ויחשבה לו צדקה" , ומאמונת אברהם למדנו את כוחה של האמונה לבטל גזרות רעות ולהרבות בצדקה ומעשי חסד עם הבריות.
השילוב של פירושי הבעש"ט ובעל החידושי הרי"ם מאיר את הדרך לדורות הבאים שילמדו מאברהם אבינו שעמד בניסיונות רבים ונשאר איתן באמונתו ובצדקת דרכו כמו כוכבי מרום הנשארים במקומם כשאינם נראים כל הזמן ובשעות החשוכות ביותר מאירים את העולם.
שבת שלום ומבורך!
