למה פרשת האזינו סמוכה ליום הכיפורים?
פרשת האזינו הבאה בסמוך ליום הכיפורים מסוגלת לעורר בנפש את צליל התשובה האמיתי, זה שאינו ירא מעונש עתידי או מכל איום חיצוני אחר
פרשת האזינו ממשיכה את רצף הפרשיות שלקראת סיום התורה, ובהן מסופר על ההכנות למותו של משה רבנו. את רוב רובה של פרשת האזינו תופסת שירת האזינו, העתידה, כפי שנאמר למשה בפרשה הקודמת, להיות עדות לעם ישראל לקראת הקורות אותם בדורות הבאים.
השירה בנויה שורות-שורות, וכל שורה מחולקת לשתי צלעות שוות פחות או יותר, בכל צלע כשלוש מילים. בספר התורה היא כתובה בתבנית הקרויה "אריח על גבי אריח", כלומר בשתי עמודות ארוכות לאורך הדף (זאת לעומת שירת הים, הכתובה "אריח על גבי לבֵנה"). לשונה הגבוהה והפיוטית קשה להבנה, אך במרכזה בולטת האמירה שגם אם ישראל יחטאו ויעזבו את ה' – הוא לעולם לא יעזבם. לבסוף יבואו כל הגויים וישירו שירי תהילה לעם ה' הנגאל.
מדוע דווקא השירה היא זו שמלווה את פרשה זו? מה הצורך לכתוב את תוכנה של הפרשה בלשון כה ציורית ופיוטית?
חכמת הקודש וחכמת החול
חכמות החול, מדעי הטבע לגווניהם וסוגיהם, הפילוסופיה ועולם ההגות הכללי אינם דורשים הכשרה נפשית עמוקה על מנת לקלוט את המסרים הכתובים בהם. אפשר שהאדם יידרש להתמדה יתירה ולהשתדלות רבה יותר בחלק מהמקצועות, אך לאחר ההשתדלות התוכן ייקלט.
חכמת הקודש, תורת החיים של עם ישראל, דורשת הכשרה נפשית אחרת. אין די לקרוא את המילים באופן מחקרי, לא מספיק לשמוע מספר הרצאות ולסכמן, מסיבה פשוטה – התוכן פונה לרובד אחר בנפש. הפנמת התורה דורשת הכנה והכשרה מוסרית, התורה עוסקת בממד החי והמתפתח של המציאות, באופן בו הקב"ה מתגלה באנושות דרך עם ישראל וההיסטוריה. תוכן זה דורש פתיחות אחרת בנפש מפני שהוא פונה לרצון וכוחות החיים של האדם.
השירה והפיוט פורטים את צליליהם על נימי הנשמה, יש בכוחן של מילים להפך את הרצון ולהביא את האדם להכרה חדשה. בפרשתנו, בוחרת התורה לתאר את תהליך ההיסטוריה של עם ישראל באופן שירי ופיוטי, בצורת זמר. השירה מבטאת ערגה טבעית של המשורר, היא מנביעה את מהותו ועצמיותו באופן הכי ספונטני וישיר.
יום הכיפורים, התשובה והשירה
כמו השירה כך היא התשובה. היא באה לגעת ברובד עמוק הרבה יותר מהעולם המעשי. בדיוק כמו ששני אנשים יכולים לשיר את אותו שיר, האחד ישיר בשמחה והשני בכבדות, כך שני אנשים יכולים לעשות את אותו מעשה, אך האחד יעשה זאת מתוך חדוות חיים והשני בעצלות ועצבות. התשובה פונה אל עצם הרצון של האדם, היא מבקשת לחשוף בפניו את שירת החיים של המציאות. לא לעשות את המעשים הטכניים בלבד, אלא לשנות המרקם של המערכת הפנימית. השינוי המהותי הזה, סופו בשינוי העולם המעשי-חיצוני. כשם שהשירה מתעוררת קודם כל בנפשו של האומן ורק לאחר מכן מתבטאת במילים, תיבות ומנגינה.
פרשת האזינו הבאה בסמוך ליום הכיפורים מסוגלת לעורר בנפש את צליל התשובה האמיתי, זה שאינו ירא מעונש עתידי או מכל איום חיצוני אחר. היום הזה מבטא את הרצון האמיתי של האדם לאפשר לחייו לנבוע כשיר מפי מקהלה, כציור מידיו של האומן, וכאדם המאפשר לנפשו לחיות חיים נקיים.
פרשת האזינו אינה עוסקת בגלות ואף לא בחורבן, היא מתמקדת באופן ישיר באופן בו ה' פודה את עמו. השירה פותחת את הנפש לממד ה"גאולי" שבמציאות, היא מבקשת מהמציאות כולה להקשיב לפן הנסתר שמהלך במציאות – "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי". שירה זו דורשת להאזין לשירה הטבעית של עם ישראל, לעצמיות הישראלית השרה ומזמרת את גאולתה לאורך ההיסטוריה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו