'וימאן' | מה עזר ליוסף לעמוד בניסיון?
עשיו היה משמש מקורב של יצחק, אך כשיצריו בערו אותם זיכרונות לא הועילו במאומה. יוסף מצליח להתחבר אל המהות המשפחתית של יעקב אביו – ומשם הוא שואב כוחות. רק אדם שמוצא אמת ברוח יותר מאשר בחומר, מסוגל להיאחז בה גם בשעת מעשה
הערכים כמחוללי ההיסטוריה
עמים נלחמים על מורשת וחזון, קבוצות אידאולוגיות מוקמות על בסיס רצף ערכים מופשטים משותף, משפחות מתאגדות בזכות זיכרונות קדומים על ילדות ובית חם, ובקיצור – העולם הרוחני, המופשט, זה שלא בהכרח ניתן למדוד במבחנה, מחולל תהליכים משמעותיים בציר ההיסטוריה.
אולם הערך איננו דבר אבסולוטי, החוויה האנושית אינה מכריחה לצרוב בתודעה רושם עמוק למאורע. שני אנשים יכולים לחוות את אותה חוויה, כאשר האחד יתרשם ממנה עמוקות לאורך שנים ואילו חברו ישכח ממנה לעת ערב.
אחד הציוויים המהותיים שמובאים מספר פעמים בתורה הוא: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" – זהו ציווי על ההורים ליצור חוויות אמוניות-לאומיות עבור ילדיהם.
לספר, לשתף ולהמחיז את מורשת הנצח של עם ישראל. זהו ציווי על כל ראש בית-אב לשמר את השושלת והשלשלת היהודית. להעביר את הרשמים העמוקים שעוברים בקרבנו זה אלפי דורות. חוויה נכונה, יחד עם בניית בסיס נפשי נכון – הם המתכון להחדרת מסירות נפש עבור ערכי היהדות לדורות הבאים.
הרוח והחומר – מה יותר ממשי?
"וַיְמָאֵן" – "שנראתה דמות דיוקנו של אביו בחלון". יוסף הוא נער בן שבע עשרה. יצריו נמצאים בשיא כוחם. לנגדו ניצבות הזדמנויות קורצות, פיתויים אדירים, שררה וכבוד – אך הוא עומד בכולם. גדולתו באה לידי ביטוי בכך שאין מונע בעדו כלל מלחטוא עם אשת פוטיפר, "ואין איש מאנשי הבית שם בבית". איש לא ייוודע לחטא שלו והרווח שהוא יזכה ממעשה זה גדול לאין ערוך.
בסיטואציה כה קיצונית מצליח יוסף להיאחז במופשט, ברוח, ברוחו של יעקב אביו. רבים האנשים שאביהם היה צדיק, אך בשעת מעשה זיכרון הבית לא הועיל. עשיו היה משמש מקורב של יצחק, אך כשיצריו בערו אותם זיכרונות לא הועילו במאומה. יוסף מצליח להתחבר אל המהות המשפחתית של יעקב אביו – ומשם הוא שואב כוחות. רק אדם שמוצא אמת ברוח יותר מאשר בחומר, מסוגל להיאחז בה גם בשעת מעשה.
שלשלת – החיבור לנצח
אם נשים לב, המילה "וימאן" מוטעמת בטעם "שלשלת" המופיע ארבע פעמים בתורה. השלשלת מרמזת לשלשלת הבית, לשושלת ממנה המשפחתיות והלאומיות נובעות. בשעת מעשה דמות דיוקנו של יעקב עולה בפני יוסף – אל מול המהות הזו כל זה איננו שווה לי, אומר יוסף.
לכן מדייק הזוהר הקודש בצורה מרתקת: "וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת…מַהוּ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת? אֶלָּא לְאַכְלָלָא דִּיוּקְנָא דְיַעֲקֹב, דְּהֲוָה תַּמָּן וְאִשְׁתַּכַּח תַּמָּן". מדייק הזוהר – מאנשי בית המלוכה אין איש, אך מאנשי ביתו יש ויש. אצל יוסף הרוח ממשית ונוכחת הרבה יותר ממה שהעולם הפיזי ממשי ונוכח – זו האפשרות היחידה להאמין בחזון ולמסור את הנפש עבורו.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו