המסגרת המשפחתית נידונה בהיבטים רבים ורחבים בפרשתנו. בהקשר זה, בשלושה עניינים שונים עוסקת תחילת הפרשה: דין אשת יפת תואר; דיני ירושה למי שיש לו בנים מאישה אהובה ואישה שנואה; ודין סורר ומורה.

באופן פשוט, לא היה עולה על דעתנו ליצור קשר של שלשלת בין הדינים השונים. עם זאת, רש"י בתחילת הפרשה מציין שהסדר של הפרשיות איננו אקראי בכלל:

"לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקדוש ברוך הוא מתירה ישאנה באיסור. אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו (פסוק טו) כי תהיין לאיש וגו' וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, לכך נסמכו פרשיות הללו" (דברים כא, יא).

אם כן, מהלך הדינים הוא של סיבה ותוצאה. אדם שיישא אשת יפת תואר עתיד לשנוא אותה בעתיד ובעקבות כך ייוולד לו ממנה בן סורר ומורה. השאלה הפשוטה היא – מדוע לחבר בין המקרים? למה העובדה שאדם נשא אישה ב'היתר' עתידה לגלגל מציאות כל כך רחוקה של בן סורר ומורה?

דין אשת יפת תואר

כדי להבין את הקשר המהותי בין שלושת הדינים, נראה שיש להבין את העיקרון האחד שצף מעליהם. אין ספק כי התורה התירה, על ידי תהליך מסויים, את דין אשת יפת תואר. אולם במסגרת מה הובא ההיתר? מסביר הרמב"ן: "שלא יתירנה לו רק (אלא) מפני החשק בהיות יצרו מתגבר עליו, אבל אם מוצא בעצמו שאין לו חשק בבעילתה אלא שהוא רוצה לקחת לו אשה לא ישא לזו". ההגדרה הזו מבהילה, לאמור – כל מהות דין אשת יפת תואר נובעת מהרצון למילוי החשק והתאווה הרגעית של אותו אדם. את החשק הזה התירה התורה מסיבה 'דיעבדית' – "שאם אין הקדוש ברוך הוא מתירה ישאנה באיסור".

בשעת מלחמה היצרים מתעוררים. הרמב"ן מסביר זאת בהמשך הפרשה: "והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה". אדם מישראל שלא מצליח לשמור על יצריו, מוצאת בו התורה טעם לפגם.

עד כאן עסקנו בדפוס הנפשי שמצטייר מצד החייל הישראלי, זה שמעוניין באותה אישה נוכרייה. אולם, מה התהליך אותו היא עוברת? התורה מתארת: "וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים". גם כאן מיטיב הרמב"ן לתאר את האופן השלילי של רקימת הקשר בין הזוג: "והטעם בפרשה הזו, מפני שהיא מתגיירת בעל כרחה, ואין שואלין אותה אם תחפוץ לעזוב דתה ולהתיהד". כבר כאן מזהירה אותנו התורה, שהתהליך השלילי והכפוי דרכו נכנסת אותה נוכרייה לבית ישראל – עלול להוליד נזקים עמוקים.

אישה שנואה

איך נוצר מצב של אישה אהובה ואישה שנואה? רש"י הסביר לנו שזה יכול לקרות בגלל הפרשייה הקודמת – אשת יפת תואר. אישה כזו, שנכנסה לתרבות בעלת אמונה, אורח חיים ותפיסה מסוימת בכפייה, כמעט ואין אפשרות שתצא בלא נזקים נפשיים ורוחניים. לא לשווא ביהדות הגיור מוכרח לעבור ברצון מלא ומעבר של המתגייר. השילוב בין התהליך השלילי הזה, יחד עם הבעל שמתקשה לשלוט על יצריו ודחפיו הרגעיים – יוצר זוגיות קלוקלת, בה אין מגמה, חזון, עתיד והשלמה.

מה התוצאה?

התוצאה של התהליך הזה לפי רש"י היא – בן סורר ומורה. אמנם הדעה המקובלת בקרב חז"ל היא שדין זה "לא היה ולא נברא ולא עתיד להיות". ייתכן להסביר כי גם דין אשת יפת תואר מעולם לא קרה, אך מכל מקום – בדין בן סורר ומורה, קשה להתעלם מכך שילד בעל מסגרת משפחתית כמו שתוארה לעיל – יזכה לחינוך אופטימלי. בן סורר ומורה הוא הסיבוך שבסיכוכים, המכשלה הגדולה ביותר של אי הצלחה בחינוך. יש דרשנים בגרמניה שהגדילו לדרוש ואמרו שהציווי "ותפשו בו אביו ואמו" איננו על הילד אלא על ההורים. קרי – תופסים בו, על ידו, את אביו ואת אמו שהם אחראים עליו.

בן סורר ומורה – 2020

שלושת הסיבוכים שנוצרו בפרשה זו, נובעים ממקור אחד – יכולת השליטה והאיפוק של האדם. דין אשת יפת תואר, בו מתעסק האדם ביצריו ותאוותיו במקום להיות עסוק בקשרי המלחמה, מוביל למציאות של גויה שמתגיירת בכפייה וממילא בנה הבכור הוא יהודי מבחינה הלכתית, אך "יהודי בכפייה". השלשלת הזו מייצרת סביבה חינוכית בעייתית מאוד לנער המתבגר. הוא גדל לזוגיות בה האב שונא את רעייתו והאם מתנכרת לאמונתה. התורה מעידה שדבר טוב לא צומח מבית כזה.

גם אם דין בן סורר ומורה לא היה ולא נברא, כשלים חינוכיים ומורכבים היו ונבראו. מדי שבוע צצה פרשיה חדשה על ילדים, נערים, מבוגרים ואנשי ציבור שפגעו, תקפו או הזיקו פיזית ונפשית לאנשים אחרים על לא עוול בכפם. כחברה עלינו לעורר את השיח הציבורי בנידון. לתור אחר השורש לבעיות, לחזק את המסגרת החינוכית, לסייע לנערים הנמצאים בבתים קשי-יום, לעודד את אנשי החינוך ולא למצוא בהם רק טעם לפגם. אין ספק כי העלה של נושא חשוב זה לשיח הציבורי, ולא רק לשיח המשפטי ולהיבט הענישה החמור – יפחית את המקרים הנ"ל ויצמיח דור ישרים. מי ייתן ודברים אלו לא יהיו אלא בבחינת "דרוש וקבל שכר".