כארבעת אלפים שנה עברו מאז שהתהלך כאן אברהם אבינו. מי הייתה אותה דמות אגדית ואיזה קשר בכלל יש לה אל מציאות חיינו כיום?

הקרקע עליה צומח אברהם אבינו, איננה קרקע אופטימלית. חז"ל אומרים שאת חייו התחיל אברהם כעובד עבודה זרה, כפי שנאמר בספר יהושע: "בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים". התרבות הזו איננה אופנה חדשה בימיו של אברהם, זו תרבות שרצה מזה כאלפיים שנה, היא הולכת ומתפתחת וחולשת על כל בית באנושות. על רקע המציאות הזו צומחת דמותו של אברהם ומשם הוא מתחיל לפעול.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

צילום: ערוץ מאיר

כל אחד והתיקון שלו

מובא בשם האר"י הקדוש שמיום בריאת האדם הראשון אין אדם דומה לחברו, וממילא – אין אדם אחד יכול לתקן את מה שעל חברו לתקן: "אין יום דומה לחברו ואין רגע דומה לחברתה, ואין אדם דומה לחברו…אלא כל אחד צריך לתקן מה ששייך לחלקו". כלומר שלכל אדם יש את היעוד והתפקיד המיוחד שלו, את התיקון שעליו לתקן בחייו, אותו ענין ייחודי שבעבורו ירד לעולם.

האמונה בהשגחה מלמדת אותנו שכל תנאי החיים של האדם הן בפן הרוחני והן בפן הגשמי, הן הטובים והן הרעים – כולם ניתנו לו בהזמנה אישית, כפי שנצרך לתיקון עולמו. רק על ידי תנאים אלה יגיע לייעודו ממש. אפילו המצבים הקשים בחיי האדם, גם הם אמצעים שניתנו לשם כך.

"לך לך" – לתקן את אומתך

"אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לֶךְ לְךְ – לְעַצְמְךְ, לְתַקֵּן אֶת עַצְמְךְ, [להתחזק] לְתַקֵּן אֶת דַּרְגָּתְךְ" (זוהר ח"א עח, ע"א). רבים נוטים לסבור שאברהם אבינו הוא ה"מאמין הראשון". למעשה, קדמו לו רבים וטובים: חנוך, שם ועבר, איוב ורעיו ומלכיצדק. כולם היו מאמיני אמונת הייחוד ללא קשר לאברהם אבינו, ולפני הופעתו בעולם. מה היה, אם כן, עיקר חידושו של אברהם בעולם? מה היה תיקון נשמתו המיוחד לשמו הוא נועד, אם לא הפצת האמונה ברחבי תבל?

הרקע להופעתו של אברהם אבינו הוא דור הפלגה. הרקע אינו רק רקע אישי, אלא הוא מהווה גם רקע לאומי. למרות הדעה הרווחת, אברהם אבינו אינו מופיע בתורה כמייסד דת, אלא כמייסד אומה: "ואעשך לגוי גדול". גם השליחות בה מצטווה אברהם בתחילת פרשת לך-לך, היא ללכת לארץ מסוימת; לא לגייר אנשים או להפיץ את האמונה באל אחד. הקב"ה מייעד לאברהם אבינו את התפקיד לייסד את הכלי הלאומי האמור לתקן את העולם.

בספר אורות מפתח הרב קוק את הרעיון שהדת מקדשת את חיי היחיד בלבד. על ידי קיום מצוות הדת, האדם נעשה קדוש יותר מקודם. הדת יכולה להפוך את האדם לטוב יותר, מוסרי יותר, עדין יותר; אך הדת אינה מקדשת את המדינה. הדת אינה לוקחת תחת חסותה את הכוח הפוליטי, כוח בעל נטייה אלימה וגסה. בהיבט זה מתבררת גם כן עיקר ההנגדה בין נח לאברהם – נח קידש את עצמו בעוד העולם שמבסיסו נחרב.

השארת הכוחות הלאומיים והפוליטיים מחוץ לדת, במילים אחרות, מבטאת הפגנת חולשה וכניעה לכוחות הרשע. הכוח המניע את גלגלי ההיסטוריה האנושית הוא הכוח הפוליטי. ואם כוח זה נשאר מחוץ לקודש, הרי נוצר רוע בעולם. תוכניתו של הקב"ה היא ליצור עם ייחודי וקדוש, עם קוסמופוליטי. עם שיתקן את העולם על ידי קידוש הכוחות הלאומיים והפוליטיים – בהיבט זה אברהם אבינו הוא חידוש גדול.