"וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים", "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ", "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ", "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ". מועדי ישראל עוסקים רבות בעניין השמחה, ובפרט ימי חג הסוכות הבאים עלינו לטובה. השמחה תופסת נפח משמעותי מאוד מחייו של האדם היהודי, ובשלושת הרגלים הוא מצווה להגביר את השמחה בחייו. מחג הסוכות נלמד בניין אב לכל המועדים, מתוך השמחה העצומה שיש בימים אלה מתברר מקומה של השמחה בכל שאר המועדים. אך מדוע דווקא חג הסוכות אופיין בשמחה? איזה אירוע מרומם ומשמח כל כך מתרחש בימים אלה?

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2019-10-10 at 07.51.50

השמחה – מצווה תמידית

לכאורה יכולים היינו לחשוב שהשמחה תלויה אך ורק במציאות בית המקדש; כאשר בית המקדש קיים מצוות השמחה עומדת בעינה, ואילו כאשר בית המקדש חרב – אין המצווה נוהגת. אולם דיוק בפסוקים יגלה שמצוות השמחה אינה קשורה בהכרח בזמן בית המקדש. אומנם יש משמעויות הלכתיות אחרות לחג הסוכות בזמן שבית המקדש קיים, אך השמחה עצמה אינה תלויה בו. היא נוהגת כל הזמן, אף בימי הגלות המרירים ביותר. אם כן, במה יש לשמוח? כיצד ניתן לשמוח ביציאה מבתי הקבע לבתי ארעי?

מי קובע מהי שמחה?

בעולם המודרני השמחה נתפסת כמציאות שהאדם מצפה לה, מייחל לבואה, מתפלל שתבוא. האחד מצפה להעלאה במשכורת, השני לסיום בניית ביתו החדש, והשלישי לקבלת התואר עליו עמל. השמחה, לפי זה, היא תוצאה התלויה בגורמים חיצוניים. אין השמחה שרויה בלבו של האדם באופן תמידי, אלא בהתאם למילוי רצונותיו.

אם נרד לעומק הדברים נגלה שמקור השמחה הוא בתודעה, בתפיסת העולם. ילד קטן יבחר סוכריה על פני שטר של 200 שקלים ויהיה מאושר עד הגג. אדם מבוגר המבין את הערך של הממון וודאי יבחר בחירה שונה. מניין נובע ההבדל? מהתפיסה. עולמו של המבוגר התרחב, הרצונות שלו התפתחו והוא יודע ליצור סדר עדיפויות: הסוכריה אולי טעימה אך היא זולה וגם טעמה יפוג לאחר מספר רגעים, בעוד עם הכסף ניתן לעשות דברים משמעותיים פי כמה, וממילא הוא גם יותר קשה להשגה.

אם כן, השמחה איננה מתחילה מהמציאות הריאלית, הקונקרטית והמעשית, היא מתחילה מעולם התודעה, מהאופן בו האדם תופס את חייו. הרב ברוך אשלג, בעל פירוש 'הסולם' על ספר הזוהר, כותב ש"השמחה היא בחינת מראה ממעשים טובים". לדבריו השמחה היא תמיד תוצאה. תוצאה מרצונות דומים לרצון הבורא, מחיים נכונים, ממחשבות, דיבורים ומעשים טובים.

סוכות – יכולת מימוש השמחה

בחג הסוכות היציאה מחוץ לבית פירושה כניסה לעולם הנפש, לעולם התודעה. היציאה החוצה מאפשרת להגדיר את השמחה בעולמנו בצורה חדשה: לא שמחה מזדמנת שאנו ממתינים לבואה, אלא שמחה תמידית הנובעת מחיבור לטוב וליושר.

המשנה הראשונה במסכת סוכה אומרת שסוכה הגבוהה מעל עשרים אמה פסולה (לדעת חכמים). אחד הטעמים לפסול זה שמובא בגמרא הוא: "למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטא ביה עינא" – כלומר, מעל עשרים אמה העין לא שולטת בכך שיצאנו החוצה. התחושה נשארת כמו בית קבע רגיל.

השמחה בחג הסוכות מגיעה מכיוונים רבים: זהו חג האסיף בו האדם אוסף את שדהו, אלו ימים בודדים לאחר יום הכיפורים בו נטהרנו ונוצרנו מחדש, זהו חג בו הטבע אופף אותנו מכל עבר. המכנה המשותף לכל הדברים הללו הוא היכולת להכיר בשורש הדברים. היכולת לקשר את העולם הפיזי והחומרי למגמות ארוכות טווח, האפשרות לחבר את התבואה החומרית לבית המקדש, היכולת להכיר בכך שהתשובה היא מקור חיינו.

שינוי התודעה ותפיסת העולם את עצמנו וממילא את העולם כולו שהחל בימים הנוראים, מקבל את פירותיו בחג הסוכות. דווקא היציאה לבית ארעי מאפשר לנו להגדיר את השמחה, היא מאפשרת לנו לנהל את החיים ולא שהחיים המשתנים ינהלו אותנו.