על חֶבְרָה ובחירה

כל אדם באשר הוא נולד לתוך חברה, תרבות, אמונות, מצב כלכלי והלך רוח משפחתי מסוימים. כלי ההכרה וקטגוריות החשיבה שלו באופן טבעי מעוצבים על-פי תבניות החיים של אותה סביבה.

לסביבת החיים בה ילד גדל ומתבגר יש השפעה אדירה על עתידו – ייתכן וסביבתו הטובה תאפשר לו תנאי צמיחה טובים, וייתכן להיפך. ייתכן ויבחר להיות ענף נוסף מאותה תרבות כללית, וייתכן ויבחר להתנתק ולהצמיח שורשים אחרים.

מה מקומה של הבחירה החופשית בתוך המציאות הזו? הבחירה תמיד קיימת, אך היא מושפעת משני מרכיבים מאוד מהותיים: עוצמת ההשפעה של החברה בתחום מסוים, וכמובן אופיו של האדם.

ככל שהתרבות הכללית מושכת את הילד או האדם למקום מסוים בצורה יותר חזקה – כך הבחירה בכיוון אחר נעשית קשה יותר. ילד שגדל לתוך חברה בעלת ערכים מסוימים, אינו פתוח לקלוט ערכים אחרים – שכן אלה הערכים שמשפחתו, שכניו וחבריו משדרים לו.

כשיגדל הילד, הניתוק המוחלט מבית גידולו יהיה קשה, הבחירה בסל ערכים שונה תדרוש ממנו המון אומץ לב וגבורה. במקום בו דפוס החיים התקבע, נעשית הבחירה החופשית לדבר קשה ביותר – אך עדיין אפשרי. הבחירה תמיד ממתינה ומצפה לאדם בקרן זווית.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

צילום: ערוץ מאיר

פרעה – בעל בחירה חופשית?

"ואני אקשה את לב פרעה" (שמות ו, ג). את המילים הללו בוורסיות שונות אנו מכירים כבר היטב. ובכל שנה מתעוררת התמיהה מחדש – אם מקשה ה' את לב פרעה, מדוע הוא נענש? אם נשללת ממנו הבחירה החופשית להוציא את בני ישראל ממצרים – מדוע הוא והמצריים צריכים לחטוף עשר מכות?

כנגד השאלות הקשות מתעוררת מיד תשובתו הידועה של הרמב"ם בהלכות תשובה (ו, ג): "לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה, לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים…נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חזק הקב"ה את לבו". במילים אחרות, רשעותו היתירה של פרעה מנעה ממנו את הבחירה החופשית.

הרמב"ן הולך בכיוון אחר לפיו הכבדת הלב מצד ה' הייתה רק בחמש המכות האחרונות כעונש על כך שבחר פרעה להכביד את ליבו מתוך בחירה חופשית בחמש המכות הראשונות.

רש"י מסביר שהכבדת הלב הייתה במטרה להחדיר את האמונה בלב ישראל ובעולם באמצעות ריבוי המופתים, בעוד האברבנאל מסביר שהכבדת הלב אפשרה לפרעה לקבל תשלום מלא על מעשיו – ורק כך יהיה לו מקום לכפרה אמיתית.

הכבדה שמאפשרת בחירה

אולם דומה כי הסברו של הספורנו נוגע בנקודה עמוקה מאוד בעניין זה. כפי שציינו בפתיחת הדברים, מקומה של הבחירה נידון ביחס למה שעומד מולה, ביחס לאופציות האחרות שמושכות את לב האדם.

אומר הספורנו: כל מלך בעל דעת שממלכתו מתפוררת מול עיניו, עמו סובל סבל רב והארץ נשחתת בעקבות מופתים אלוהיים – היה משלח מיד את בני ישראל מארצו. במצב הזה – לא ניתנה לפרעה אפשרות אמיתית של בחירה חופשית. הוא לא הכיר בצורה מודעת בערך של עם ישראל. המופתים האדירים הם אלה שהניעו אותו.

"והנה אמר האל יתברך ואני אקשה את לב פרעה, שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, שמהם יכירו גדלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמתית".

אם כן, הכבדת הלב נוצרה על מנת לאזן, למתן את ההשפעות מסביב, להשקיט את הרעש החיצוני ויראת הלב המידית. במקום הזה, של מנוחת הנפש, יוכל פרעה לשלח את בני ישראל ולשוב בתשובה מתוך הכרה אמיתית ביד ה' אשר על עמו.