פרשת "וזאת הברכה" האחרונה בפרשת השבוע והחותמת את חמישה חומשי תורה היא הפרשה הנקראת הכי הרבה פעמים בבתי הכנסת כדי לאפשר לכל המתפללים לעלות לתורה בשמיני עצרת, ולכן טעמיה ודקדוקי קריאתה ידועים לרוב בעלי הקריאה הוותיקים והמנוסים שקראו אותה לא פעם ולא פעמיים. אבל דווקא משום שהיא מוכרת בעל פה, יש נטייה לקרוא אותה בלבד ולא להעמיק בתוכן ברכתו האחרונה והמפורטת לכל עם ישראל לפי שבטיו, כי ענפי הברכה רבים כל כך והחג האחרון של חגי תשרי מלא אירועים מיוחדים שרובם מתרחשים בבתי הכנסת ושיאם ביציאה החוצה לרחובות העיר עם ספרי התורה כדי לשמוח בה באמת ולהודות לשם יתברך שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וחיי עולם נטע בתוכנו.
"לא זזה שכינה מכותל מערבי"
אם צריך להתמקד בכל דבר תורה רק בברכה אחת, כדאי ורצוי להעמיק בפרשנות לברכת שבט בנימין. לפניה, יש את ברכת שבט לוי שעליהם נאמר "כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו, יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" ויש כאן רמז ברור לעבודת הלווים במקדש ולהוראה היהודית הידועה שיש "לשים סנהדרין לצד המזבח" ולחבר בין חוקי החיים לחוקי התורה. ברכת שבט בנימין שבאה אחריה, מכוונת על פי אחד המפרשים לא רק לזמן בו נאמרה מפי משה אלא גם לדורות הבאים וחשוב ללמוד את המסר הזה בימינו.
"לבנימין אמר ישכון לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן" וכך מפורש במדרש "שער בת-רבים":
"עצם העובדה שישראל רוחשים מורא וכבוד למקום בית המקדש אפילו בעת החורבן, סימן גאולה הוא שהשכינה עתידה לחזור ולשרות על המקום הזה. משל למלך גדול שנטש ארמונו, ואם יש עוד בדעתו לשוב אליו עדיין יש לו בעיניו אותה החשיבות כמקודם. לפיכך אמרה תורה: "ולבנימין אמר"- על אודות בית המקדש שהוקם בחלקו של בנימין אמר : "ידיד השם ישכון לבטח עליו"- ברי שהשכינה עוד תחזור ותשרה בבית המקדש, והראיה לכך מזה ש-"חופף עליו כל היום"- שתמיד, אפילו בעת הגלות, חופפת השכינה על המקום הזה- "לא זזה שכינה מכותל מערבי"- ועיני כל ישראל נשואות לשם בתפילתם, ואין לך ראיה ברורה מזו שכבוד השם עתיד לחזור ולשרות על המקום הזה כבתחילה.."
יהי רצון מלפניך שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות.
חזק חזק ונתחזק!