משה רבנו נתן תורת הלכה לישראל אך גם תורת חיים שמסבירה מונחים מדוברים בחיי היום-יום. בזכות השוני בפסוק הפותח את פרשת השבוע: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" לימדו מורים רבים ללשון ומדריכים מקצועיים לקריינות את ההבדל בין שתי המילים:
האזנה- היא פעולת קשב במלוא תשומת הלב כשהאדם המאזין רוצה לשמוע את מי שמדבר אליו ולא לפספס אף מילה ולכן הוא מתקרב אליו ככל שניתן.
שמיעה- היא פעולה לא רצונית כללית שיש לכל אדם שהאוזן שלו תקינה וקולט רעשים מהסביבה באופן קבוע, וגם מרחוק.
משה רבנו השתמש במילה "האזינו" כדי לפנות לשמים כי היה נביא ואדם רוחני ברמה גבוהה יותר מכל אדם אחר ולכן קרוב יותר לאזור הרוחני הגבוה, ובהמשך דבריו השתמש במילה "ותשמע" כדי לתאר את הריחוק שלו מהעניינים הארציים.
שמים קפואים מיראה
הפסוק הראשון בפרשת האזינו מחדש דבר נוסף בהקשר של השמים שיכול להסביר לנו מונח שאנו משתמשים בו בלי לשים לב עד היום. האדמו"ר מקוצק פירש את הפסוק הראשון "האזינו השמים" במילים: האזנה שמימית. מדרש אהל תורה הרחיב את הפירוש והסביר זאת כך:
"מה טעם אומרים על אדם ירא השם שיש לו 'יראת שמים', ומה שנאמר במסכת אבות 'ויהי מורא שמים עליכם'? והלא יותר יאה לומר שיש לו 'יראת ה''?. את המורא הגדול ביותר מפני דבר השם יתברך מוצאים אצל השמים. אמרו חז"ל שאף על פי שהשמיים נבראו ביום הראשון, עדיין היו בכל זאת רופפים ובלתי מוצקים ('עמודי שמים ירופפו') ורק לאחר שאמר השם יתברך ביום השני: 'יהי רקיע!' קפאו ונעשו מוצקים כדרך שאדם קופא וכל גופו מתקשח מחמת פחד בשמעו צעקה מפחידה. העובדה שהשמים מתקיימים מאז הבריאה ועד היום ואינם מתרופפים זה מכוח אותו מורא ופחד מהקריאה האלוקית 'יהי רקיע!'. לכן אומרים 'יראת שמים' שצריך אדם ללמוד מהשמים כיצד להתיירא מפני דבר השם, ולעבוד את הבורא כל ימי חייו ללא ליאות ובעמידה מוצקה. וכך פשט הפסוק: 'האזינו השמים'- שתשמעו ותאזינו לדבר השם כדרך ששמעו והאזינו השמים ב-'האזנה שמימית'."
השיבנו ונשובה
בשנה זו שבת פרשת "האזינו" היא גם "שבת שובה" על שם ההפטרה המתחילה במילים "שובה ישראל עד השם אלוקיך" ונקראת גם "שבת תשובה" כיוון שזו השבת היחידה בתוך עשרת ימי תשובה ומרבים לעסוק בה בתשובה, וגם מקובל ברוב הקהילות שהרב או דרשן אורח נושא "דרשת שבת שובה" ומעורר את הקהל למהר ולעשות תשובה כהלכה רגע לפני יום הכיפורים.
אחד הפסוקים היפים שמקשר בין רעיון התשובה לחיים עצמם זה הפסוק ממגילת איכה שנאמר בסוף הכנסת ספר תורה בתפילת מוסף לשבת: "השיבנו השם אליך ונשובה חדש ימינו כקדם". התשובה אינה רק תהליך חזרה למקור הטוב והקודש אלא גם התחדשות שקשורה לתחילת השנה ולאדם שטבל ונטהר לפני היום הקדוש ומרגיש "אדם חדש". כך מרגישים אלו שמעדיפים "תשובה מאהבה" משולבת ב-"יראת שמים" ובאה לידי ביטוי גם בחיי המעשה. כמו שמרמז הפסוק מספר מיכה שיש מנהג להוסיף אותו בסוף הפטרת שבת שובה: "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם".
מימ"י בראשי תיבות: מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך".
שבת שלום וגמר חתימה טובה!