פרשת שמות: התורה פותחת את סיפורו של משה רבנו במילים: "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי", למה לא כתוב שמות? הרי שבוע הבא נקרא שזה עמרם ויוכבד, למה התורה מסתירה את שמותם ורק קוראת להם לוויים?

שאלה נוספת, מה הסיפורים הראשונים שמשה רבנו עושה, מתוך כל פעולותיו האינסופיות בכל התורה? – הורג את המצרי, ולמחרת הוא רואה שני עברים ניצים ואחד מהם אומר למשה "הלהרגני אתה אומר", כך משה רבנו מתחיל את הקריירה, באמירות ובפעולות מאוד קשות.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2021-01-07 at 07.02.47

מה הסיפור פה? מאה שנה קודם לכן יעקב אבינו אומר לשמעון ולוי "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה… אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל", יעקב אבינו נוזף בלוי, אני לא רוצה לומר מקלל, אבל בודאי שלא מברך את לוי. למה? – בגלל הקנאות אצל שכם ודינה, כידוע.

חלפו מאה שנה, וכשמגיעה משפחת הלוויים משה אהרון מרים, המשפחה הגדולה שהושיעה את עם ישראל, באה התורה ואומרת: רבותי, "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי", עכשיו לא מעניינים אותנו השמות שלהם, מה שחשוב להדגיש זה את היותם לוויים, שלמרות הדברים הקשים של יעקב, הם הולכים להושיע את עם ישראל.

בתחילת הדרך נראה שהדברים הם כמו שיעקב אמר, משה הורג, מפחדים שמשה יהרוג שוב, יש פה התנהגות מאוד תקיפה של משה, אבל לא, משה רבנו בורח, מגיע למדין ומושיע את בנות יתרו, ומשם ואילך משה הופך להיות המושיע הגדול של עם ישראל, הוא 'נשכב על הגדר' מול הקב"ה לטובת עם ישראל ואומר "מחני נא מספרך אשר כתבת", לא קנאות.

את יצר הקנאות, ואת יכולת הקנאות משה רבנו הופך ממשהו שלילי כמו שיעקב אבינו חשש למשהו חיובי, אומר משה ליהושע מאוחר יותר "המקנא אתה לי?" אתה חושש לקנאות בשבילי? – לא, אין מה לקנא.

אנחנו יודעים שקנאה אחרת כן היתה במשפחה, פנחס בן אלעזר קינא, אבל לה'. בדורות הרבה יותר מאוחרים אליהו אומר "קנא קנאתי לה'", בפרשת השבוע נאמר על אהרון אח של משה, מאותה משפחת לוויים, "וראך ושמח בלבו", אהרון כידוע היה אוהב שלום ורודף שלום.

מה אנחנו לומדים מהדבר הזה? – למרות האמירה הקשה של יעקב ללוי, צאצאיו הצליחו להפוך את הקללה לברכה, הצליחו להפוך את יצר הקנאות, ואת כוחות הנפש שמובילים אליה לקנאות לשם שמים ולעוצמות אדירות של קדושה, או בכלל לבטל את התכונה הזו, ולהיות אוהבי שלום ורודפי שלום.

ללמדנו, שהקללה והברכה לא תלויים במקלל או במברך, אלא תלויים באדם, אין הדבר תלוי אלא בי, מה אני יעשה עם כוחות הנפש שיש לי.