זמירה יוסף היא אולי רק פקידה בתחנת המשטרה בחולון, אבל כשחברת הילדות שלה מירי פונה אליה בשעת מצוקה כדי שתעזור לה למצוא את בעלה הטרי רפול(רפאל) שנעלם, היא מגייסת את כל כוחותיה בכדי לעזור לה. באותו יום שמירי פונה אליה פורצת גם מלחמת ששת הימים, והעלילה הפרטית של מירי וזמירה מתקדמת ומתפתחת במקביל לאירוע המלחמה.

הכל קורה בספרה החדש של יוכי שלח 'אל תקרא אום כולתום', ואלו שיקראו את הספר יבינו את משמעות השם. מירי היא כמו ילדה קטנה שזקוקה לעזרה ותמיכה, הוריה כבר לא בין החיים ואין לה משפחה, וזמירה מרגישה שהיא חייבת לתמוך בה ולהחזיק אותה. רפול, רכז מודיעין של המשטרה, יצא מהבית במוצאי שבת ומאז לא חזר, ומירי דואגת.

כעבור יום מתגלה גופתו של רפול ולצידה אקדח השירות שלו וסימני השאלה הולכים וגדלים. שוטרי תחנת חולון מקימים צוות חקירה, ובמקביל זמירה הופכת להיות צוות חקירה של אישה אחת, שגדלה בשכונה ומכירה את כל הנפשות הפועלות.

(באדיבות: הוצאת עם עובד)

זמירה והשוטרים מסתובבים בשכונות העוני של חולון באותם ימים, פוגשים טיפוסים קשיי יום שמנסים להתפרנס ולשרוד, חלקם הגיעו לעולם הפשע וחלקם הצליחו לצאת מהשכונה. מירי וזמירה הן חברות מהגן, שם חגגו להן יום הולדת ביחד, יום הולדת אחרון שמישהו חגג להן. הן גדלו ונשארו בשכונה עם כל הקשיים וההתמודדויות.

לאט לאט אנחנו מגלים את מה שעבר עליהן, אבא שעזב את הבית, הריון לא רצוי, ניכור מההורים, יציאה לעבודה במקום לסיים את התיכון ועוד, וברקע של הכל ישנה המלחמה: אזעקות וריצות למקלטים, חדשות רודפות חדשות והרבה אי וודאות ודאגה לחיילים בקרבות.

הרבה שוטרים מגוייסים לצה"ל, וזמירה ודליה פקידות התחנה, מתמודדות עם שטף של מתנדבים שבאים לעזור ולסייע למי שצריך, ועובדות מסביב לשעון ללא הפסקה.

מעבר לעלילה הפשוטה והמותחת שלח מצליחה לשחזר לנו את התקופה ואת האווירה בצורה מוצלחת מאוד. כבר שכחנו שלא היו פעם טלפונים ניידים וגם לא טלפונים בבתים, אלא טלפונים ציבוריים וטלפונים בבתי עסק שדרכם אפשר ליצור קשר ולעדכן. יצירת הקשר הזו היא כל כך קריטית בעתות חירום והיא משנה את ההתנהלות של כולם.

אין עדיין טלוויזיה בארץ ובטח שלא אינטרנט, ומי שרוצה להיות מעודכן צריך לקנות לעצמו טרנזיסטור או להסתפק בקריאת העיתונים, קצב עדכון שאנחנו היום לא היינו שורדים אותו.

שלח מצליחה מאוד להכניס אותנו לאווירת הימים ההם וגם להיכרות עם הדמויות, עולמן וההתמודדות שלהן אז בשנת 67, רחוק מאוד מהמציאות של ימינו, ובכך היא נותנת לנו פרופורציות ונקודת מבט אחרת על החיים שלנו היום.

כדי לא לעשות ספוילר אני רק אגיד שהתעלומה מגיעה לפתרון וזמירה היא זו שחושפת אותו. עוד ספר שקשה להניח מהיד אם התחלתם לקרוא, אסקפיזם מומלץ מאוד בימים החמים מאוד (בכל המובנים) שעוברים עלינו.

'אל תקרא לי אום כולתום', יוכי שלח, 297 עמ', בהוצאת עם עובד