בשבת האחרונה הרב מיכאל אברהם פרסם חוברת ובו חזר על טענתו הישנה שקו השבר האמיתי הוא לא ציונות אלא שמרנות. מסקנתו היא שישנו ציבור דתי רחב מאוד שאין לו שום ייצוג פוליטי.

זו מסקנה נכונה, אבל הציבור הזה הוא מיעוט בחברה הישראלית, ולכן הוא מוכרח לחבור לכוחות אחרים.

השאלה הגדולה היא האם הציבור הזה מעדיף לחבור לגוש המאמינים, למרות כל החסרונות שהוא רואה בו, או להתחבר למרב מיכאלי וזהבה גלאון?

במציאות הפוליטית היום אין שום אופציה אחרת. אין ממשלת ימין בלי חרדים, ואין ממשלה אלטרנטיבית בלי ליברמן ולפיד.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

שקד

הציבור הליברלי מנסה לנסח דרך חיים משלבת, ממזגת. באורחות חייו הפרטיים הוא מתאמץ לשמור על כל סט הערכים המוסרי-מערבי שהוא מאמין בו, ועם זאת להישאר נאמן ליהדותו.

אבל בפוליטיקה צריך לבחור. לדרך הזו אין רוב. לכן שעת המבחן ההיסטורית של הציבור הליברלי, היא בצומת הדרכים שמדינת ישראל נמצאת בה כבר כמה שנים.

איילת שקד נפרדה הלילה מיועז הנדל בגלל התעקשותו על 'רק לא ביבי'. בכך איילת שקד הוכיחה את השינוי שעברה, וכשהיא תחבור לבית היהודי ייעלמו הסיכויים שהיא תחזור על המעשה של בנט.

בלי שקד אין לימין 61, והימין מוכרח שהיא תעבור את אחוז החסימה. ישנם כמה מנדטים טובים מהציבור הדתי שלא יצביעו לבן גביר, ואיילת שקד היא האופציה היחידה עבורם. מאוד קשה להבין את סמוטריץ' שקורא לה לפרוש כאשר בלעדיה אין שום סיכוי שהימין יקבל 61.

אבל מה שחוסם את אותו ציבור גדול מלהצביע לשקד, הוא דווקא מה שגרם לה להתפצל מהנדל – קצה נפשם בממשלות נתניהו-חרדים.

כפי שכתבנו כאן בעבר, האחריות לכך מוטלת גם על גוש המאמינים שלא הפגין ערבות הדדית כלפי הציבור הדתי לאומי בשעות הקשות שלו.

אבל מעל הכל – זו שעת המבחן של הציבור הליברלי. האם אתם מעדיפים את מרצ וליברמן או את הליכוד והחרדים?

מבין שתי האופציות למי אתם יותר קרובים?

מהו מוקד הזהות היותר יציב בתפיסת העולם שלכם, הדאגה לחיזוק היהדות או קידום הערכים המתונים?

=======

דניאל סגרון הוא אברך בכולל של הרב יוסף צבי רימון